החודש העברי מתבסס על מהלך הלבנה – כאשר במחצית הראשונה של החודש, כשהלבנה מתרחקת במסלולה מן השמש, היא מאירה יותר ויותר ואנו רואים אותה 'הולכת וגדלה', עד לאמצע החודש בו היא מאירה במלואה. לעומת זאת, במחצית השניה של החודש, הלבנה מתקרבת בהדרגה לשמש, ואנו רואים ממנה פחות ופחות. אורה מתמעט. 

 
החגים בלוח העברי רובם באמצע החודש (כאשר הלבנה מאירה בשלימותה), כמו פסח וסוכות, או בתחילתו (כאשר הלבנה הולכת ומתמלאת, הולכת וגדלה), כמו חג השבועות שחל בתחילת חודש סיוון. גם פורים – שהוא חג מדרבנן, חל באמצע החודש. 

 
חריגים בכך הם 2 החגים של חודש כסלו: חנוכה, שחל (רובו) בסוף החודש, כאשר הלבנה הולכת ומתמעטת, וכן י"ט כסלו – שהוא 'חג החגים' – חל לאחר שהלבנה מתחילה להתמעט ואורה נראה פחות ופחות. 

 
כדי להבין מדוע הדבר כך, נצטרך להבין קודם את המשמעות הפנימית בהתמעטות הלבנה במחצית השניה של החודש.
 
להתקרב, להתבטל ולקבל 

למעשה, הלבנה אין לה אור משלה, כרגע היא אינה 'כוכב מאיר', אלא רק משקפת לנו את אור השמש המאיר עליה. השמש היא ה'נותן', והלבנה 'מקבל'. לא כך היה הדבר בבריאת העולם – אז היו השמש והירח "שני המאורות הגדולים", שניהם האירו בשווה והיו בדרגת 'נותן' (דבר שיחזור בביאת משיח). 

 
במחצית השניה של החודש, כאשר הלבנה מתקרבת אל השמש, היא דווקא מקבלת יותר ויותר אור. אולם, על מנת לקבל, ובמיוחד כשנמצאים בקירוב אל המשפיע, מגיעים להתבטלות, שרק באמצעותו ניתן לקלוט את ההשפעה. לכן, במחצית השניה של החודש אור הלבנה מתמעט והולך ככל שהיא מתקרבת אל השמש, ומקבלת ממנה יותר. רק כאשר הלבנה מתרחקת מהשמש, במחצית הראשונה של החודש, היא מתחילה גם להשפיע, ולהאיר לנו יותר ויותר מן האור שקבלה מהשמש. אולם גם אז, אין היא הופכת ל'נותן'. גם כשהיא במילואה – היא עדיין זקוקה 'לקבל' מהחמה ולאחר מהן היא מתחילה להתקדם לקראת היותה 'נותן' יותר, אך השלימות בכך תהיה רק לעתיד לבוא.
 
בעצם, זה גילוי העצם... 

 
האמת היא, שבהתקרבות הלבנה לשמש במחצית השניה של החודש, היא מתקרבת גם לדרגה שגבוהה מהשמש, דרגת ה'עצם' שלמעלה משניהם. דבר הגורם שאורה יתמעט, כיוון שהאור הוא רק ביטוי חיצוני לעצמיותה, ולא העצם ממש.

עצם – הוא דבר שאיננו מסוגלים לקלוט, ולכן ככל שהוא מתגלה יותר – מופחתת כמות ה'גילויים' החיצוניים (=האור) שאנו מקבלים. 

 
בכלל, אנו מכנים דברים בשם "אור" ו"חושך" לפי היכולת שלנו לקלוט ולקבל אותם. את העצם, אין אנו מסוגלים לקלוט, ולכן הוא לגבינו העלם וחושך, ודווקא את ההארה הנובעת מן העצם, שלגבי העצם היא בכלל בדרגת 'חושך', אנו מכנים "אור" – כי זו הדרגה אותה אנו כן מסוגלים לקלוט ולקבל. 

 
אם כן, במחצית השניה של החודש מתמעט האור שאנו רואים, דווקא משום שגילוי העצם עצמו הולך ומתגבר, וזו הסיבה שגם מניין ימות החודש ממשיך אז בעליה: שכן, היינו יכולים לחשוב שאם אנו מונים ללבנה, והיא הולכת ופוחתת, גם מניין הימים צריך להתחיל 'לסגת' ולחזור ל: י"ד, י"ג וכן הלאה. אולם למעשה אחרי ט"ו בחודש בא ט"ז, י"ז וכו' – הולך ועולה – כפי המתאים לגילוי ההולך וגובר של עצם הלבנה.
 
כסלו מול סיוון 

כל העניין של משפיע ומקבל והשלימות שלהם, מתבטא במיוחד בחודש כסלו: 

 
כסלו הוא החודש השלישי מחודשי החורף, והוא כנגד חודש סיוון שהוא השלישי מחדשי הקיץ. בחודש סיוון הייתה קבלת התורה – המכונה בדברי חז"ל "אירוסין" בין ישראל והקב"ה, ואילו בימות המשיח, כאשר נקבל את "תורתו של משיח" יהיו ה"נישואין". תורת החסידות - שהיא פנימיות התורה - מהווה טעימה מתורתו של משיח. ראש השנה לחסידות ו"מתן תורה של תורת החסידות" הוא בי"ט כסלו. 

 
אם כן, ההקבלה בין החודשים מושלמת: חודש שלישי בו מקבלים תורה, ועם ישראל מתאחד עם הקב"ה. כרגע ישראל הם ה'מקבל' והקב"ה – ה'נותן'. אולם השלימות בכך היא כאשר הם יתאחדו לגמרי בביאת משיח, ב'נישואין', ויתגלה איך "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד". 

 
את זה מבטא חודש כסלו יותר מחודש סיוון, שכן בקיץ, כשיש אור וחום, זה גילוי "שמש הוי' " – ההשפעה מה' אלינו. אולם בחורף, כשקר וחשוך, זהו הזמן ל"עבודת האדם" – עבודתם של ישראל בעולם, מה שאומר שאין פה 'משפיע' ו'מקבל', אלא המקבל נעשה כמו המשפיע ויש את האיחוד ביניהם.
 
אז הנה התשובה המלאה: 

 
חודש כסלו כולו מבטא את חיבור ההעלם (העצם) והגילוי (ההארה). השם 'כסלו' מתחלק ל-2 מילים: כס-לו. כס, מלשון כיסוי, ו'לו', מבטא את הגילוי, שכן הערך המספרי של 'לו' זהה למילה 'אלה' שמשמעותה גילוי. אנו משתמשים במילה 'אלה' כאשר אנו מדברים על משהו שרואים אותו. כלומר: חיבור כזה בו ההעלם בא גם הוא לגילוי. איחוד בו אין משפיע ומקבל, אלא שניהם בדרגה אחת. 

 
גם בחג החנוכה בא ההעלם לגילוי, שכן הוא חל במחצית החודש בה יש חושך והעלם, ודווקא אז אנו מוסיפים עוד ועוד באור: "מוסיף והולך" - מתחילים מנר אחד וכל יום מוסיפים נר. 

 
ובי"ט כסלו מודגש הדבר עוד יותר: מכיוון שזהו ראש השנה ומתן תורה של תורת החסידות, שהיא התחלת גילוי "תורתו של משיח", הרי היא מתחילה גם את השלב של ה"נישואין" בו מתאחדים ישראל והקב"ה (המקבל והמשפיע), לדבר אחד. 

 
לכן י"ט כסלו חל במחצית החודש בה הלבנה מתקרבת אל השמש ואל העצם שמעל שניהם – על מנת להתאחד ולהגיע ל"והיה אור הלבנה כאור החמה". גם עניינו של חודש כסלו כולו, הן חנוכה, והן י"ט כסלו החלים במחצית השניה של החודש, מבטאים בדרגה גבוהה יותר את מה שהמחצית השניה של החודש מבטאת: גילוי העצם באופן שהוא עצמו הופך לגלוי.