"אמנם נוח לחשוב שיש לנו חמשה חושים נפרדים, אך הדבר אינו פועל ככה", טוען נוירוביולוג מאוניברסיטת ברנדייס. חושים רבים פועלים במשולב.
 
ישנם אנשים הלוקים בהפרעה חושית מסתורית שנקראת סינסטזיה. ראיית צבעים גורמת להם לחוש כאילו טעמו אותם, וכאשר הם טועמים דבר מה – הם חווים תחושה של "ראיית"-הטעם. האמת היא, שהיכללות חושים זו אינה בהכרח הפרעה. ניתן לתפוס אותה כהרחבת החוויה החושית. ובכלל, לטעום צבעים ולראות טעמים – זה עוד לא הכול.
 
חוויה שמזכירה תופעות כאלה, אך מפעימה פי כמה מהן, התחוללה במתן תורה. חז"ל מלמדים כי בזמן מתן תורה ראו בני ישראל את הקולות האלוקיים ושמעו את המראות.
 
אמנם שם זו לא הייתה ממש היכללות חושים, אלא תהליך של התקרבות לרוחניות והתרחקות מהגשמיות, כפי שמסבירה תורת החסידות. אך מכל מקום, השתמש כתב-העת המדעי "סיינטיפיק אמריקן" באותה חוויה כרקע לכתבה על דניאל וסון מהמכון למחקר פסיכיאטרי בניו יורק שגילה שילוב חושי חדש הנקרא סמאוינד (Smound) – שילוב המילים ריח ושמיעה באנגלית. על משקל הפסוק בחומש: "וכל העם רואים את הקולות", הופיעה הכתבה תחת הכותרת: "וכל העם מריחים את הקולות". בגוף הכתבה מתואר כיצד צלילים יכולים להעצים מידע שנקלט דרך האף. הוכח כי צלילים מגבירים את פעילותו של גבעול הריח (מבנה בבסיס המוח המזהה ריחות).
 
השילוב הרחה-שמיעה הוא דוגמא נוספת ברשימה הולכת ומתארכת של הידוק קשרים בין מערכות החישה. אמנם גבעול המוח התגלה רק בשנת תשס"ד (2004), אך חז"ל ידעו כבר מזמן כי "הקול יפה לבשמים". זו הסיבה שהכוהן המכין את בשמי (סממני) הקטורת היה מפיק מגרונו תוך כדי הכנה צלילים ספציפיים. אומר את המילים "הדק היטב היטב הדק") הקטורת מכונה "ריח ניחוח". השמעת צלילים אלו השביחה את ניחוח הקטורת.
 
חוש הריח הוא חוש בו מתייחד המשיח, כמו שנאמר עליו: "והריחו ביראת השם". משיח לא יזדקק לעדים ולעדויות (שמיעה וראייה) על מנת לעמוד על טיבו של אדם, הוא פשוט "יריח" (ברוחניות) אם האדם ירא-שמים אם לאו, אם הוא אשם או זכאי בדין.
 
משיח בכלל הוא דוגמא לשלמות ההיכללות: הוא נשמה כללית הכוללת בתוכה את נשמות כל עם ישראל. אדם אחד שהוא הכול, שיש בו הכול והוא מאחד את הכול. ולהתגלות שלו (של המשיח) אנו מצפים בכל רגע.