היו זמנים שהיה חורף בישראל. גשמי זלעפות ירדו על ראשנו לאורך כל העונה, והכינרת הגיעה עד טבריה. אולם המציאות השתנתה, לדאבוננו.
 
מאשימים את התחממות כדור הארץ, מספקים הסברים מלומדים למה זה קורה. אבל ההסברים לא מהווים תחליף לגשמים שממעטים לרדת, ולא ממלאים את הכינרת שממשיכה להצטמק ולהתרחק מטבריה.
 
המצב הוא מצב חרום לכל דבר. כבר שנים שוטפים לנו את המוחות על החובה לחסוך במים. לאחרונה, כדי לשכנע אותנו לחסוך באמת – האמירו את מחירו של מטר מעוקב של מים לשיא מפולפל. המקנטרים טוענים כי עדיין אנו משופעים במים, ו"כרגיל" זו רק עילה לעשות קופה על חשבון האזרחים. אבל גם הם מודים שכמות המשקעים הישראלית אינה כבעבר. צמחי הפרא שהולכים וכובשים פיסות אדמה שפעם טענו את מי הכינרת, הם מציאות שאי אפשר להתכחש אליה.
 
*
 
השבוע חל ז' מרחשוון – יום בו מתחילים לבקש בתפילות גשמי ברכה. יום זה שב ומזכיר לנו כי כוחו האמיתי של עם ישראל היה ונשאר בפיו – אפילו אם יש לנו צה"ל חזק במידה כזו או אחרת. "הקול – קול יעקב" היא קביעה נצחית שלא נס לחה, וזו החזית שעל כל אחד מאתנו להתמקד בה. פשוט להתפלל מעומק הלב לגשם.
 
מים הם מאיתני הטבע שמוכיחים עד כמה הכול בידי שמים. בשנים האחרונות, הראה הקדוש-ברוך-הוא לבני האדם כמה פעמים איזו עוצמה כבירה של הרס אצורה במשברי המים, אותם אך ורק הוא מנווט ואף דבר בעולם לא יכול להם.
 
ו"מרובה מידה טובה ממידת פורענות" – כאשר הקדוש-ברוך-הוא ירצה להוריד לנו בארץ ישראל שפע של גשמי ברכה, הרי אין מה שימנע זאת ממנו. המשימה שלנו היא אפוא לעורר בו רצון כזה, והדרך לכך היא התפילה. תפילות כנות, טעונות אמונה שלמה – הן המתכון הבטוח והמנוסה.
 
דברי ימי ישראל מלאים בסיפורים על כוחן של תפילות שנישאות באמת ובתמים. אחד המפעימים שבהם תועד על ידי רבי חיים יוסף דויד אזולאי, המפורסם בכינויו החיד"א. הוא הזדמן לכפר בטוניס ביום די בהיר וראה את כל התושבים היהודים מתקנים את גגותיהם בו זמנית מפני דליפות מים. לנוכח תמיהתו, הסבירו לו התושבים בתמימות כי הלילה בוודאי ירדו גשמים, משום שזהו ז' במרחשוון בו מתחילים לבקש גשמים. ומעיד החיד"א, כי בערב אכן התמלאו השמים בעבים ומטר זלעפות ניתך ארצה.
 
*
 
כוחן הכביר של התפילות אינו מצומצם לגשמים. הוא מועיל ומוכח בכל צורך ובכל מטרה. הקדוש-ברוך-הוא אוהב את תפילותינו, מצפה להן ורוצה למלא את צרכינו – דווקא אחרי שנבקש עליהם.
 
גם הגאולה האמיתית והשלמה תבוא – בין השאר – מכוחן של תפילותינו. חז"ל הקדישו למעלה משליש מתפילת העמידה לבקשות על הגאולה – משום שידעו כי התפילות שלנו פועלות במרומים ומחישות את הקץ הנכסף. נכון שאנו מתפללים כבר למעלה מאלפיים שנה את התפילות הללו והן עדיין לא התגשמו (נכון לשעת כתיבת השורות) – אך האמת היא, שאף תפילה לא שבה ריקם. כל תפילה פועלת ומקדמת את הגאולה בצעד נוסף.
 
במציאות השחונה שנוצרה כיום, התפילה לגשם נובעת מעומק הלב. והמציאות שחונה לא רק מבחינת הגשמים, אלא מעוד בחינות רבות מאוד. כך שלא קשה להביא את עצמנו לכך שגם התפילה לגאולה כוללת תנבע מעומק הלב.
 
נמשיך לשאת תפילות – ונאמין כי תכף ומיד ממש ירעיף עלינו הקדוש-ברוך-הוא את כל הטוב, החל מגשמים מבורכים ועד לגאולה המבורכת – עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.