קשה להאמין שכל זה קרה רק לפני 66 שנה. בשנת תש"ד (1944) הבין הפיזיקאי הנודע ארווין שרדינגר שהחיים הביולוגיים מותנים באפשרות לאחסן מידע ביולוגי, ולהעבירו מדור לדור בעזרת כרומוזומים. בהיותם נושאי הקוד הגנטי (המידע), הבין שרדינגר שכדי לחשוף את סודות המידע הגנטי יש לגלות את המבנה המולקולארי של הכרומוזומים וכך לפצח את הקוד הגנטי.
 
באותה שנה, שהייתה שנת פריצה אמיתית, הראו חוקרים שהחומר המרכיב את הכרומוזומים, ה-DNA, אכן נושא את הקוד הגנטי ואחראי לתורשה. הם שהדגימו את המבנה הסלילי המפורסם של ה-DNA.
 
אחריהם הצליחה קבוצת חוקרים אחרים לבודד גן יחיד, שובטה הכבשה דולי, התחיל והסתיים מיפוי הגנום האנושי, ועד ל"החייאתו" של גוף "מת" של חיידק בעזרת מבנה כרומוזומלי סינטטי, שהורכב מראשיתו ועד סופו במעבדה לא מזמן. כיום כבר ניתן לשאת עיניים אל שיחזור והחלפת מבנים ביולוגיים כמו לב לאחר אוטם, מוח לאחר שבץ, ועד ליצורים חדשים כמו חיידקים מייצרי דלק או בולעי פחמן דו חמצני (מזהם האוויר העיקרי) ועוד.
 
אבל הכול התחיל מאותה קבוצת חוקרים פורצת דרך ונועזת. ומה שמדהים בכל זה היא העובדה שכל הקבוצה הזו לא זכתה בפרס נובל על תגליתה המרעישה. מדוע? מפני שאחד השופטים לא האמין שהתגלית נכונה.
 
למרות זאת, אותו שופט קטן-אמונה לא "הצליח" למנוע את רכבת המידע הגנטי מלהמשיך. וכיום – כאמור היא דוהרת בראש מדעי החיים במלוא העוצמה.
 
הרבה שנים לפני כן, ובמקום אחר לגמרי – לפני כ-440 שנה, במטע תפוחים סמוך לעיר צפת – יצאו המקובל הנודע האר"י (האלוקי רבי יצחק (לוריא)) הקדוש ותלמידיו לקבל שם את השבת. זה היה דקות ספורות לפני כניסת השבת, כאשר פנה הצדיק לתלמידיו והציע להם לקבל את השבת בירושלים!
 
חלק מהתלמידים נענו מיד בחיוב.  אך היו שהיססו בנוסח: "נלך לשאול קודם את האישה" (כפי שאכן מחייבת ההלכה). נפלו פני הצדיק והוא אמר: חבל, החמצנו הזדמנות פז. לו האמנתם בי בלי 'רגע' ובלי 'אבל' – היינו יכולים להביא עכשיו את המשיח.
 
להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם קטנות אמונה זו לא עצרה את הרכבת. הרכבת אל הגאולה. הרכבת ממשיכה לדהור, ועם הדורות – לצבור תאוצה. כעת, הרכבת הגיעה כבר סמוך ממש לתחנת היעד הנכספת. זו הבטחה נבואית שקיבלנו מהרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הרגע הבא עשוי מאוד להיות הרגע הגדול של היקום. ואנו – כולנו – מאמינים בכך באמונה שלמה.