משפחת ה’ (השם המלא שמור במערכת) היא משפחה מפורסמת בקראון-הייטס, לא מעט בזכות מידת ה’הכנסת אורחים’ המופלאה שטבועה בה. זכתה המשפחה ועשרות, אם לא מאות, בחורים סעדו תדיר על שולחנם. 
לפני כמה שבועות, בעיצומה של סעודת שבת, בין הדגים למרק, סיפר אב המשפחה סיפור מדהים שריתק את כל באי הבית: 

“היה זה לפני קצת יותר מארבע שנים. בננו השני הגיע לפרק ‘האיש מקדש’ וההצעות לשידוכים החלו לזרום אלינו משדכניות שונות. לאחר זמן קיבלנו הצעה מסוימת. בננו שבדק את ההצעה, נטה לקבל אותה, ובאחד הפעמים אף אמר כי ‘זהו זווגו מן השמים’. 

“את חטאי אני מזכיר, כשנודע לי שהמיועדת הנה בת להורים יוצאי מדינת צפון אפריקה - בקשתי ממנו לוותר על השידוך. עבור בני זו לא היתה סיבה מספקת לבטל את ההצעה, וכך נגרם מתח רב בבית. בני עמד על שלו ואני הסברתי לו באופן שלא משתמע לשתי פנים שההצעה אינה מקובלת עלי. 

“שעות ארוכות ישבתי עמו וניסיתי לשדלו לדחות את ההצעה. כשראיתי שדברי נופלים על אוזניים ערלות, צירפתי למסכת הלחצים את העובדה שהבן הגדול עדיין אינו נשוי, ואין זה יאה ומקובל להינשא לפניו. 

“כל הנושא הזה גרם לי עגמת נפש רבה. הסתובבתי כאוב, ולא ידעתי לשית עצה בנפשי. בצר לי, גמלה בלבי החלטה לכתוב לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’ וכתשובתו, כך הבטחתי לעצמי, אעשה. 

“כנהוג, קיבלתי על עצמי החלטה טובה, נטלתי עט ודף וניגשתי ברתת ובזיע לנסח מכתב בו פירטתי את כל ההתלבטויות והטוענות השונות, שהיו לי באותה העת, על השידוך. 

“כשסיימתי לנסח את המכתב, הוצאתי מהספריה ‘אגרות קודש’ חלק כ’ ולאחר שתחבתי את המכתב לתוכו פתחתי את הספר בהתרגשות מה. העמוד שנפתח היה רכז-ח: 

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מי”ז אייר ומובנת התמי’ לסגנון כתבו, ששידוך עם בנות אחב”י הספרדים הרי זה בגדר נחות דרגא, ח”ו וח”ו. ויש להתעניין בזה. 

ב. להצעות נכבדות עבור בנו . . . שי’ אף שלע”ע לא נשתדך אחיו המבוגר ממנו, אלא שאחיו המבוגר אומר שלא איכפת לו זה, ושואל דעתי בזה. 

מובאת דעות מהאחרונים בזה, שבהגיע לגיל בן שמונה עשרה אין מקפידים על קדימה האמורה ובפרט בכגון דא שהאח המבוגר ימחול במחילה גמורה, ויש מקום לומר וקרוב לומר, שזה עצמו יהי’ סגולה למהר בברכת השי”ת בשידוך מתאים בשביל אחיו המבוגר... 

“דקה ארוכה נותרתי כמסומר למקומי, וכמעט שלא יכולתי לפצות את פי. הרבי פרך אחת לאחת את טענותיי וצידד בשידוך. לתשובה כל כך ברורה אפילו לא פיללתי... 

“לא איבדתי זמן, ומיד קראתי לבני, ואמרתי לו שאני מסכים לחלוטין שייפגש עם המדוברת. לפני שהצליח להביע תמיהתו, הגשתי לו את התשובה הברורה שיצאה לי זה עתה”. 

   

“חלפו כמה חודשים, את דעת ה’נגד’ החליפה הרגשה חזקה יותר של ‘בעד’. בני נשא את כלתו בשעה טובה ומוצלחת. את השמחה המיוחדת ששררה ביום חתונתם לא ניתן לתאר במילים”. 

מסיים האב את סיפורו: “כיום בני הזוג חיים חיי אושר ושלווה; הקימו בית חסידי אמיתי לנחת רוח הרבי, הוריהם ומוריהם”.