הרה”ח חביב ביטון, מתגורר כבר שנים רבות בכפר חב”ד. הלה איש חינוך וותיק ומנוסה, חסיד המקפיד על קלה כבחמורה. אישיותו המלבבת לצד דאגתו האמיתית והתמידית לכל אחד מחניכיו הקנו לו שם של כבוד בין ידידיו וחבריו הרבים. 

לאחר התלבטות החליט לספר ל’בית משיח’ את המופת האישי אותו חווה ימים ספורים בלבד לפני תשעה באב השנה. 

“עברי הרפואי נקי למדי, מעולם לא סבלתי מבעיה רפואית כלשהי, כך שבוודאי לא יכולתי לצפות את שקרה. 

“הכל החל ביום רביעי בשעות הערב - כשבוע ימים לפני תשעה באב, כשהרגשתי לפתע לחץ חזק בחזה. חשבתי לתומי שהלחץ הגיע בשל התקררות שבאה בעקבות ישיבה ממושכת מול המזגן. למחרת ביום חמישי, כשראיתי שמתווסף לכך קשיי נשימה טורדניים, פניתי לקופת חולים. לאחר בדיקת א.ק.ג. הפנו אותי בדחיפות למרכז הרפואי אסף הרופא. 

“בשל מצבי, הובהלתי במהירות למחלקת טיפול נמרץ, שם, קבעו הרופאים שמדובר בהתקף לב, ואמרו לי שאצטרך לעבור צינתור במהירות האפשרית. 

“חששתי מאד מהניתוח, מה גם שבשולחן ערוך נכתב שאלו הימים קשים לישראל. בקשתי מן הרופא לדחות את מועד הניתוח עד אשר נכתוב על כך לרבי. הרופא כיבד את החלטתי, וביקש שאעשה זאת בזריזות כיוון שהזמן משחק לרעתי. 

“מיהרתי והודעתי לאחד מבני משפחתי. הלה לא איבד זמן יקר, נטל עט ודף וגולל בכתב את מצבי, כשסיים שלף מן הספרייה את אחד מספרי האגרות קודש והכניס את המכתב לתוכו. 

המכתב שנפתח היה בכרך י”ט עמ’ שע”ב: 

ב”ה 

בין המצרים. יהפכו לששון בלי מצרים. 

ה’תש”כ ברוקלין נ.י. 

שלום וברכה... 

..ומעניין לעניין באותו עניין, אף שלדכוותי - בטח אין צורך בפניה מיוחדת, אבל כיוון שנצטווינו אין מזרזין אלא למזורזין ותלמידי חכמים צריכים חיזוק... 

“במקביל ממש פנתה אשתי שהייתה מודאגת לרב מרדכי אשכנזי רבה של כפר חב”ד, ושאלה את דעתו בנושא, הרב פסל את האפשרות לדחות את הניתוח וצידד בעשיית הצנתור במהירות האפשרית. 

“נפעמתי מהמכתב. דרך הלחצן שעל-יד מיטתי קראתי לרופא התורן שהיה באותו עת במחלקה והודעתי לו על מבוקשי. כשהרופא התעניין לפשר השינוי שחל לפתע בהחלטתי, סיפרתי לו על התשובה שקיבלתי מהרבי דרך ה’אגרות קודש’. “אם זה הרבי מליובאוויטש אין ספק שצריך לציית” - הפטיר לעברי - ומיהר לעבר דלפק הקבלה בכדי לסדר לי תור מזורז. 

“מאמציו נשאו פרי והוא הצליח לסדר לי תור כבר למחרת בשעות הבוקר המוקדמות. היה זה יום חמישי, הוכנסתי לחדר הצנתורים, פנימית ב’ - מחלקת לב. בחדר נכחו מנתח ותיק לצד מתלמד, אלה לפני שהתחילו את עבודתם ערכו לי סדרת צילומים קפדנית תוך שאני צופה כל העת דרך שלושה מסכי וידאו שעמדו מולי. 

“כשסיימו את עבודתם פנה אלי המנתח ואמר: ‘יש לי שתי בשורות לבשר לך-האחת, שגילינו אצלך סתימה באחת מצינורות הדם אל הלב. השנייה: למזלך האבחנה שלך נעשית כעת בחדר הניתוחים, ומיד נערוך לך פעולת צנתור שתשחרר את אותה סתימה’. 

“הסכמתי והצינתור בוצע. דקות אחרי שהתאוששתי, הגיע לחדרי הרופא ובישר לי על הצלחת הצינתור. לפני שיצא גילה את אוזני על הנס הגדול שהיה לי. ‘אם ח”ו הצנתור היה מתעכב בעוד מספר שעות, הנזק שהיה נגרם ללב היה בלתי הפיך’... 

את סיפורו הוא מסיים כשהוא נאנח קלות, “כך חיי ניצלו בזכות ברכתו הקדושה של הרבי, שדחף אותי לעניין במהירות “ואין מזרזין אלא למזורזין...”.