מאז תשמ"ו (1986) קיימת אמנה בינלאומית האוסרת ציד לווייתנים. למרות זאת ממשיכים ציידים עבריינים מאיסלנד, נורווגיה ובעיקר יפן לצוד ובגדול. מעריכים כי מאז כינון האמנה ניצודו כ-35,000 לווייתנים.
 
משום מה הנושא טורד את מנוחתם של רבים וטובים, הרבה יותר מאלימות דומה המופנית כלפי חיות אחרות. פעילות פוליטית של ארגונים ירוקים להצלת הלווייתנים חובקת עולם. מדוע? מה יש בו בלווייתן, שאסונם של בני מינו דווקא נוגע ללבם של בני אדם כה רבים?
 
ובכן, מחקרים מורים כי ללווייתנים יש תרבות, אינטליגנציה, מבנה משפחתי וחברתי מפותח להפליא ושפה המאפשרת להם לתקשר זה עם זה. חבורת לווייתנים מתנהגת כקבוצה אתנית לכל דבר. יש להם תרבות משלהם וכאשר הם פוגשים בלהקה אחרת – הם רוכשים ממנה ומלמדים אותה התנהגויות ו"שירים" (ביטויי שפה) חדשים. פעילות זו דומה מאוד לחילופי אינפורמציה ולתקשורת שבין קבוצות של בני אדם. נתונים אלו ואחרים נותנים לרבים את התחושה כי ציד לווייתנים הנו לא מוסרי כמעט כמו השמדת אוכלוסיות אנושיות.
 
"כל מה שיש ביבשה – יש בים", אמרו חז"ל. הים משמש משל לעולם עליון –  "עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה) כפי שהוא נקרא בקבלה ובחסידות – בו ניכרות אנרגיות ומהויות רוחניות יותר מאשר בעולמנו אנו. בדומה לים הגשמי בו היצורים חיים בתוך מקור חייהם – המים – כך גם ברוחניות: יצורי הים הרוחני שקועים כביכול במקור חייהם האלוקי ולכן הם מודעים בבהירות וחדות למקור חייהם ואינם מתכחשים לו, כלומר: אינם חיים בשקר באטימות ובעיוורון, כרבים משוכני היבשה.
 
מכל יצורי הים – תופס הלווייתן במקורות מעמד מיוחד. אלא שלא מדובר בבעלי החיים שאנו מכנים לווייתן. במסכת בבא בתרא מתוארת חיה עצומה בשם לווייתן שגילה כגיל העולם (כמעט ששת אלפים שנה) וממדיה מאפשרים לה להקיף את כדור הארץ(!) בחזון אחרית הימים אנו מובטחים לטעום מבשרה, במסגרת סעודה מיוחדת במינה – סעודת הלווייתן ושור הבר, בה יתרחשו תהליכים אלוקיים מופלאים.
 
השם לווייתן הוא מלשון בן-לוויה, סמל למודעות גבוהה וישירה לאלוקות, עד כדי תחושה של היות בן-לוויה לקדוש-ברוך-הוא. זו למעשה מדרגתם של צדיקים עילאיים, הנלווים תמיד אל השם ואינם נפרדים ממנו לרגע. אכילת הלווייתן על-ידי כל עם ישראל משמעותה התעלות של שוכני היבשה לדרגת בני-לוויה אל הבורא. כן, זו תהיה סעודה ממשית – אך בעלת משמעויות רוחניות עמוקות. וזה עומד לקרות בקרוב מאוד.