ברכה וקללה רומזות לשתי דרכים חיוביות: דרכם של צדיקים ודרכם של בעלי-התשובה. הצדיקים עובדים את הקדוש-ברוך-הוא ואינם סוטים מדרך הישר, ואילו בעלי-התשובה ירדו מהדרך, אך בכוח תשובתם הם מטפסים ומגיעים לדרגה רוחנית עליונה ביותר.
פרשת השבוע מתחילה במילים: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה – אשר תשמעו אל מצוות השם אלוקיכם... והקללה – אם לא תשמעו". על הברכה נאמר "
אשר תשמעו", כדבר ודאי, ואילו על הקללה נאמר "
אם לא תשמעו", כאפשרות פתוחה.
יש המסבירים זאת בכך שבסופו של דבר כל יהודי ישמע בקול השם ויזכה לברכה. אך הקללה, לעומת זאת, אינה ודאית. היא תגיע רק למי שיבחר בדרך המובילה אליה. אולם הסבר זה אינו מניח את הדעת, משום שבמקומות אחרים בתורה מופיעה לשון התניה גם על הבחירה בדרך הנכונה. למשל: "
אם בחוקותיי תלכו".
בתורת החסידות מוסבר, כי ברכה וקללה רומזות לשתי דרכים ששתיהן חיוביות: דרכם של צדיקים ודרכם של בעלי-התשובה. הצדיקים עובדים כל הזמן את הקדוש-ברוך-הוא ואינם סוטים מדרך הישר, ואילו בעלי-התשובה ירדו מהדרך, אך בכוח תשובתם הם מטפסים ומגיעים לדרגה רוחנית עליונה ביותר.
לכתחילה ראוי ללכת בדרך הצדיקים – לקיים בהתמדה תורה ומצוות ולהישמר מחטא. זו הדרך המומלצת – "
אשר תשמעו". אך אם חלילה נכשל יהודי ועבר על רצון השם – גם אז פתוחה לפניו דרך – הדרך של בעלי-התשובה. אלא שאין זו הדרך המועדפת מראש, ולכן לגביה נאמר "
אם לא תשמעו". רק אם תזדקקו – תשתמשו בה.
כאשר יהודי חוטא חלילה, יש כאן קללה – אבל ניתן להפוך את הקללה לברכה: התשובה גורמת לכך שאפילו לזדונות יהיה משקל חיובי של זכויות. נמצא אפוא שבדיעבד יש גם לדרך התשובה יתרון משלה. בביאת המשיח יזכה כל יהודי ליתרון הרוחני של שתי הדרכים גם יחד.
(תורת מנחם כרך כו עמוד 211)
