יום א' דראש השנה בבית הכנסת של ברדיצ'וב. הצדיק בעצמו עובר לפני התיבה ומתפלל. קולו הערב מנסר בבית הכנסת המלא ומרתק את המתפללים. הקול הערב מרעיד את כל נימי הנפש ודמעות זולגות מעיני היהודים המתפללים בכוונה רבה מעומק הלב. לפני אמירת ה"קדושה", פותח הצדיק הברדיצ'ובי בקול רועד בתפילת "לא-ל עורך דין". כל לב כאילו נצבט ומפרפר מכובד קדושתה ורצינותה של התפילה. כל אחד מרגיש כי הוא עומד לפני כסא הכבוד ושופט כל הארץ שוקל ומודד את המצוות והעבירות, מחדיר מבטו לכל לב, מגלה את כל הסודות, יודע כל המחשבות ועוד מעט הוא מוציא פסק דין. אבינו מלכנו – משווע כל יהודי – שפוט נא בחסד וברחמים, אחרת אין אנו יכולים לעמוד...

והנה כאשר הצדיק מגיע אל המלים "לקונה עבדיו בדין" הוא נעצר, מחוויר כסיד ומפסיק את תפילתו. הטלית נושרת מראשו והוא עומד בעיניים עצומות כאילו נשמתו פרחה מגופו...

רעד עבר בין המתפללים. אולם החסידים הזקנים יודעים כי יש דברים בגו, והם שוקעים בהרהורי תשובה וחרטה.

לאחר רגעים מספר, כאילו קם הצדיק לתחייה. גוון פניו חוזר להיות רגיל, פניו קורנות ובשמחה גדולה הוא קורא : "לקונה עבדיו בדין"!

לאחר התפלה, כשהסב הצדיק לסעודה, לבש אחד מזקני החסידים עוז ושאל את רבי לוי יצחק מה ראה בעולמות העליונים. והרבי סיפר:

ראיתי את השטן סוחב אתו שק גדול. תיכף הרגשתי לא טוב, כי הבנתי שהוא נושא כאן את עבירותיהם של היהודים שהצליח לאסוף במשך כל השנה.

ניגשתי אליו לראות את העבירות ויכולני לומר לכם שהיה שם אוסף "נאה" של עבירות: קצת לשון הרע, קצת שנאת חינם, קצת צרות-עין, ביטול תורה וכהנה וכהנה עבירות גדולות וקטנות – שק שלם. והשטן המשחית רץ שבע רצון אל כסא הכבוד.

"אוי ואבוי"! חשבתי בלבי, מה אוכל לעשות? מצב רוחי נתעכר לגמרי והייתי אובד עצות.

אולם לפתע פתאום נעצר השטן במהלכו; עיניו החדות הבחינו ביהודי שעבר עבירה בעצם יום ראש השנה. הוא נטש את השק על מקומו ורץ לחטוף את העבירה החדשה ולצרפה אל האוסף שלו.

לא בזבזתי זמן – ממשיך הרבי לספר – ניגשתי אני אל השק והתחלתי בודק את העבירות. אני בודק ורואה כי בכל העבירות הללו אין היהודים המסכנים אשמים כל כך. כי הגלות המרה, העניות המנוולת, הבורות – כל אלה ועוד נסיבות אחרות גרמו לטישטוש הזהות היהודית והפכו את עם אלוקי אברהם למגושמים המתלכלכים בעוונות. וכי מה היהודי המסכן יכול לעשות? ומה הן העבירות הללו לעומת שפיכות הדמים, השוד והגזל שאומות העולם שטופות בהם?

וכך, עד שאני בודק ושוקל כל עבירה ועבירה, היא נמסה בין ידי, נעלמת והיתה כלא היתה...

השטן שחזר בינתיים העיף מבטו על שקו הריק ופרץ בזעקת שבר: "גנבים! גנבו ממני את העבירות של היהודים שאספתי בעמל רב"!

בראותו אותי – המשיך רבי לוי יצחק – הבין מיד השטן כי אני "סידרתי" אותו בצורה כזו. הוא תפס אותי ותבע ממני לשלם לו תמורת העבירות ש"גנבתי" ממנו.

והוא, השטן, יודע ללמוד. הוא תבע ממני לשלם לו כפליים וכשטענתי שאין לי, הוא אמר שכתוב שאם אין לגנב ממה לשלם, מוכרים אותו לעבד. הוא תיכף תפס אותי בזקני ורצה למכור אותי. משהציע אותי למלאך הראשון שנקרה בדרכנו, סירב הלז לקנות אותי בטענה כי אני יהודי גלותי שצריך לדאוג לפרנסתי ולהגן עלי מכל מיני בלבולים ועלילות. בקיצור: הוא אינו מוכן לקחת על עצמו את האחריות ואפילו בחינם אינו מוכן לקנות אותי. שמעתם? אפילו בחינם!

והשטן מציע אותי למלאך שני, שלישי, רביעי – אולם אף אחד אינו רוצה לקנות אותי. בראותו זאת תפס אותי השטן וסחב אותי אל הריבונו-של-עולם, אל כסא הכבוד. הקב"ה שמע את טענות השטן, אחר-כך אמר: "אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט", אני אקנה אותו מידך השטן.

בשמעו זאת, נשאר השטן בפה פעור וכל טענותיו נסתתמו. והנה בנקודה זו התאוששתי, כפי שראיתם בעצמכם – אמר הצדיק בסיימו את סיפורו. עתה כבר מובן לכם הפירוש של "לקונה עבדיו בדין", אנחנו עבדי הבורא ורק על-ידי עבודתו יתברך, אנו ניצלים מציפורני השטן. הבה נהיה עבדי ה' ולא עבדים לעבדים, ובזכות זו נזכה לכתיבה וחתימה טובה – סיים את סיפורו המופלא הצדיק מברדיצ'וב, רבי לוי יצחק זכותו תגן עלינו.