ארבעים ושמונה השעות של ראש-השנה רצופות חוויות ייחודיות, שחוברות יחד ומקנות את התחושה הבלעדית השמורה לחג זה. תפילות מיוחדות, מאכלים לא שגרתיים, התקיעות, שמהוות מכמה מובנים את שיאו של החג, טקס התשליך ועוד.
 
אחד הקטעים המרגשים ביותר בחג הוא ההפטרה שנקראת לאחר קריאת-התורה ביום הראשון של החג. בשני הפרקים הראשונים של ספר שמואל מתגולל לפנינו סיפורה הנוגע ללב של משפחת אלקנה הרמתי ושתי נשיו: פנינה וחנה. פנינה – אימא גאה ומאושרת לעשרה ילדים, שהרבתה להתגרות בצרתה חנה, העקרה האומללה.
היה זה בעיצומו של ראש-השנה. משפחת אלקנה שהתה במשכן, כמדי שנה ביום זה – וחנה חשה כי אינה מסוגלת להכיל את כאב הערירות. היא נעמדה בוכיה בפינה במשכן והשתפכה בתפילה חרישית לפני שוכן מרומים: "אם ראה תראה בעני אמתך... ונתתה לאמתך זרע אנשים – ונתתיו לה' כל ימי חייו".
 
והקדוש-ברוך-הוא קיבל את תפילותיה ודמעותיה המורתחות, וכעבור שנה בדיוק, בראש-השנה, נולד לה בן. "ותקרא את שמו שמואל – כי מה' שאלתיו". ברבות השנים, גדל הבן ונתפרסם כשמואל הנביא.
 
                                                    *
 
במבט שטחי, מסתכם הקשר של הסיפור לראש-השנה בעיתוי. חנה התפללה בראש-השנה ותפילתה התמלאה בראש-השנה ולכן אנו קוראים על כך בראש-השנה. אבל בעצם, יש כאן הרבה יותר מאשר עיתוי.
 
חנה בתפילתה לימדה עד כמה עצום כוחה של התפילה. חז"ל מדייקים בלשון הפסוקים, כי חנה ביקשה מהקדוש-ברוך-הוא לא רק לחולל נס ולאפשר לה ללדת – אלא גם שייקבע מראש, כי הבן שייוולד לה יהיה צדיק. ככלל, נמנע הקדוש-ברוך-הוא לקבוע מראש מי יהיה צדיק ומי לא, ומותיר זאת לבחירה החופשית של כל אדם – אבל חנה ביקשה שהפעם כן ייקבע מראש כי הבן הנולד יהיה צדיק.
 
ומשאלתה, שחרגה מכל המוסכמות, התקבלה. כי היא נבעה באמת מעומק לבה. "ואשפוך את נפשי", כפי שהעידה על עצמה. מילות התפילה שבקעו מתהומות נשמתה צלחו את כל המחיצות והמכשולים וחוללו את הבלתי ייאמן.
 
וזו הנקודה שחשובה בראש-השנה: להתפלל מעומק הלב. ביום זה, מדי שנה מחדש, מוטל עלינו לעורר את הקדוש-ברוך-הוא לרצות למלוך על העולם. הקדוש-ברוך-הוא מצפה, כי נשוב ונקבל את עול מלכותו ואז גם הוא ישוב וייאות להמשיך למלוך עלינו – וקבלת עול המלכות אינה מסתכמת בתמליל שנישא כלפי מעלה כמס-שפתיים. זו צריכה להיות תפילה מורתחת שנובעת מפנימיות הלב, ואו-אז היא תתקבל באמת. כמו אצל חנה.
 
זה אפוא מה שמצפים מאתנו בראש-השנה: להיות אמיתיים. להכתיר עלינו את הקדוש-ברוך-הוא למלך – באמת. לרצות באמת שהוא יהיה מלכנו ולקבל באמת את מרותו.
 
                                                    *
 
בזה גם אפשר למצות את מה שמצפה מאתנו מלך המשיח לקראת הגאולה. הוא מצפה, כפי שכותב הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי נקבל את עול מלכותו עלינו בכל לבנו ובכך נביא להתגלותו ולהתרוממות קרנו. בהפטרת החג הנזכרת, מופיעה שירת הודיה שנשאה חנה מעומק לבה על שנתמלאה תפילתה והשירה נחתמת במילים: "וירם קרן משיחו". כי כאמור, גם התגלות המשיח מותנית בתפילות כנות.
 
זו אחת הסיבות המרכזיות שאנו מרבים לחזור ולומר 'יחי אדוננו מורנו ורבינו, מלך המשיח לעולם ועד'. אנו שבים ומצהירים כי הרבי הוא לנו אדון, מורה ורב ואנו מקבלים את מרותו באמת ומצפים באמת להתגלותו בפועל ממש.
 
וסופן של תפילות אמיתיות להתקבל. באמת.
 
שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.