עם פה מפיק מרגליות כשלו, וכשרונו הנדיר בתיאור, תיאר רבי יצחק אייזיק את התקופה של ביאת המשיח ותחית המתים, כיצד יהודים פשוטים אלו, בעלי מסירות נפש, יזכו להערכה ולהערצה מכל אבות העולם.

לאחר חיפושים רבים ימצאו המלכים יהודי רשע אחד, אחד ובודד, שלבו כלב האבן ועורפו כברזל אשר אין לו שיג ושיח עם ישראל ולא עם מלך המשיח - הם ימצאו את המלשין אותו אתם מבקשים כעת לקלל, ומיד יושיבוהו המלכים על כרכרה מפוארת, ישימו כתר מלכות על ראשו ומסביבו יניחו את כל כתריהם וישגרוהו בכבוד גדול למלך המשיח כפי הכתוב "יובילו שי למורא".

מעשה גדול ונורא מיוסף דלרינה, שהיה אדם גדול וחכם ובקיא בתורת הקבלה, ויהי היום, וייתן אל ליבו להביא את הגאולה, ולהעביר ממשלת זדון מן הארץ.

אנו, בני ישראל, הננו קרואיו של הקדוש ברוך הוא אל המשתה שעשה לכבוד "ירושלים-ציון" היא הכלה. אולם לאחר שחרב בית מקדשנו וציון כלתנו נלקחה מאתנו, ושבויה היא בידי אויבינו, שוב אין אנו יכולים לשמוח ולהתענג על כל המעדנים והמטעמים

עודו מבכה את חורבן בית המקדש, ולפתע עמדה הפרה על רגליה והחלה משמיעה קולות של שמחה. תמה האיש מאוד ולא הבין מה אירע לפרה לפתע. עודו מתפלא שמע קול קורא אליו: - "הנך יכול לקום ולחרוש שנית עם הפרה, כי ברגע הזה נולד המשיח".

מעשה ביהודי פשוט שהיה עומד וחורש את שדהו כששורו קשור למחרשה. עודו חורש את השדה געה השור בקול רם. באותה שעה עבר במקום ערבי אחד שידע והבין שפת חיות ובהמות, וכששמע את קולו של השור, אמר לחורש: "בן יהודים, בן יהודים! התר את שורך מן המחרשה, כי ברגע זה חרב בית המקדש שבירושלים הבירה".