כותב זכריה הנביא: "פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה". ירושלים תהיה עיר-פרזות, ללא חומה, והיא תלך "ותגדל מיום אל יום", כלשון רש"י על הפסוק – על-ידי תושבים חדשים.
 
אמנם עיר מוקפת חומה נחשבת למכובדת יותר, אך ירושלים לא תחסר את הכבוד הזה. וכפי שנאמר בהמשך הפסוקים שם: "ואני אהיה לה, נאום השם, חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה".
 
בתורת החסידות מוסבר, כי היותה של ירושלים פרוצה מכל חומה של ממש, רומזת להתפשטות הגילוי האלוקי שישרור בירושלים – אל העולם כולו. כיום, אצור הגילוי במין "חומה" המונעת ממנו להתגלות ולהתפשט במלוא עוצמתו. אך לעתיד לבוא, תוסרנה החומות וההגבלות, והגילוי יפרוץ בכל תוקפו.
 
ובלשון החסידות: "עכשיו [כיום], מפני ירידת המדרגות [הרוחניות], שאינו מאיר האור בגילוי – על כן יכול להיות 'ולמשמאילים בה' [השפעה למקומות 'שמאליים', שליליים, שלכן יש צורך בחומה שתמנע זאת]. אבל כאשר יהיה גילוי בחינת עצמות-האור – אין צריך לא להגנה ולא להגבלה [כי אור נשגב כזה לא מסוגלים המקומות השליליים להכיל]... ועל כן לא יהיה נצרך לחומה, ו'פרזות תשב ירושלים'".
 
ומה שהקדוש-ברוך-הוא אומר כי הוא ישמש לעיר "חומת אש סביב" – "זהו לא לצורך שמירה והגנה – כי אם זהו [בעצם] הגילוי [המיוחד] שיהיה לעתיד".