בסיום תפילת 'שמונה-עשרה' מופיעה הבקשה: "יהי רצון מלפניך השם אלוקינו ואלוקי אבותינו, שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך". מקורה של בקשה זו הוא במסכת אבות, פרק ה (הנאמר השבת), משנה כ.
 
כידוע, עניינה של מסכת אבות הוא להורות מידות טובות והתנהגות ראויה. מה אפוא עושה במסכת כזו תפילה על בניין בית-המקדש?
 
התשובה על כך נעוצה בראשית אותה משנה: "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים". התנא מלמדנו כיצד יש לעבוד את הבורא ומזכיר בין היתר את מידת הזריזות. לפיכך, הוא מראה דוגמה אישית ומדגים לנו כיצד הוא בעצמו מזדרז לקיים את רצון השם ומתפלל על בניין בית-המקדש שבגאולה, שזו הרי המטרה והתכלית של ה"לעשות רצון אביך שבשמים" של כל יהודי.
 
סיומה של הבקשה – "ותן חלקנו בתורתך" – כרוך אף הוא בגאולה. מאז ומתמיד קיימת בעם ישראל חלוקה בין שני סוגים המכונים 'יששכר' ו'זבולון'. 'יששכר' הם יושבי האוהל, הלמדנים, ו'זבולון' הם בעלי העסקים, המכלכלים ומפרנסים את יושבי האוהל ומתחלקים עמם בזכויות לימודיהם.
 
אולם בגאולה תתבטל החלוקה הזו. ישרור בעולם שפע גשמי וכל עם ישראל כולו יוכל להיות 'יששכר' ולשבת בשלווה על התורה ועל העבודה. ולכך אנו מתפללים "ותן חלקנו בתורתך". הבא אותנו כבר אל העידן הנפלא בו נוכל כולנו, ללא יוצא מן הכלל, למצוא את חלקנו בתורה ולשקוע בלימודה.