בחלקה השני של תכנית לימודי הקאוצ'ינג באוניברסיטת בר אילן, תחת שרביטו המוצלח של מורי לקאוצ'ינג, הד"רעודד קרבצ'יק, התבקשו התלמידים להציג תפיסות עולם בנושא האימון האישי מתוך גישה אישית ומתוך הזדהות הכרתית. כשומר מצוות יחיד בקורס, בחרתי להציג את עולם האימון על פי גישה תורנית. העבודה שהגשתי ואף הצגתי לפני שאר לומדי הקורס, הייתה באנלוגיה לסיפור יציאת מצרים, הנקרא בשבועות אלו בתורה. גם סטודנטים שאינם שומרים מצוות הכירו היטב את הסיפור מההגדה של פסח.

בתורת החסידות, "מִצְרַיִם" מסמלת את מקום הקושי והשעבוד האישי שלנו, שכן "מצרים" היא מלשון "מיצר" "מֵצַרִים וגבולות" - אותם מקומות צרים ומעיקים בנפשנו המונעים מאתנו להתקדם ולהתפתח, להעיז לעבור ממקום צר של דפוסי עשייה ומחשבה אל מקום רחב וגדול יותר.

במהלך הכנת העבודה, בדקתי את הגישה התורנית לנושא מתוך פזילה לעבר פרדיגמות מקצועיות שלמדנו במהלך הקורס, מקצתן היו פרדיגמות מעמיקות ומורכבות שעסקו לא רק בתוצאה, אלא בכל התהליך האימוני שעובר המתאמן, החל משלב הקושי, דרך העזתו להגיע לאימון, ממשיך בתהליך האימוני על עליותיו ונפילותיו (כן, יש גם כאלו) ועד להשגת התוצאות המיוחלות, כולן או מקצתן.

כשהתחלתי להעמיק בסיפור יציאת מצרים כדי לבנות את ההקבלה, נדהמתי לראות שכל הדיאגרמות, כל הטבלאות, השלבים והשיטות מופיעים כבר בתורה. יש הבדל בין לדעת מהמלמד ב'חדר' שהכול כבר נמצא בתורה, לבין היווכחות בלתי אמצעית ברעיון זה. ההתפעלות הייתה עצומה. זו גם הייתה הרגשתם של חבריי בקורס – שורה של אישים בעלי מקצועות חופשיים, מקצתם בכירים בתחומם – בתום הצגת הדברים. הם נוכחו לדעת כי כל התיאוריות החדישות שלמדנו, על כל פרטיהן, מופיעות בעצם במקורות יהודיים, שנכתבו לפני אלפי שנים, וכי מה שהיה נכון אז, רלוונטי גם להיום. 

לצאת ממצרים בכל יום

אם מצרים מסמלת את המיצר ואת ההגבלה האישיים של האדם, הרי שיציאת מצרים מסמלת את היציאה מההגבלות האישיות, מדפוסי המחשבה והעשייה המקובעים שאנו נמצאים בהם מאז ומתמיד. היציאה מאזור זה, מסתבר, אינה מאורע חד פעמי הנדרש מאתנו, אלא מעשה שבכל יום, בכל אדם, בכל מצב. לא בכדי גרסו חז"ל: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם", ורבינו הזקן גורס "בכל יום ויום חייב אדם...". כלומר, יציאת מצרים אינה מאורע היסטורי חד פעמי, אלא כיוון דרך ועשייה אקטיבית שבהם אדם צריך למצוא את עצמו מדי יום ביומו. ממש כך.

למרבה הכאב, רוב מכריע של מתאמנים מגיע לתהליך של האימון האישי רק מתוך מצב של מצוקה ואין בררה, כאשר הקושי מגיע לשיאים. לא רגע אחד קודם לכן. למעשה, גם תהליך גאולת מצרים החל לצמוח רק לאחר שעם ישראל הגיע למצב זה: "וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו" ורק אז: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ וּלְהַעֲלֹתוֹ".

קושי, מצוקה, התמודדות וקונפליקטים מלווים את רוב האוכלוסייה, אולם בכל זאת רוב האנשים אינם מגיעים לתהליך האימון בניסיון לראות לאן מתקדמים ואיך אפשר לפרוץ דרך חדשה. הפריצה האישית קשה מנשוא, מפחידה ומרתיעה, מפני שהיא מביאה את האדם למקומות לא מוכרים ולהתמודדויות חדשות; ייתכן שהן טובות יותר, אבל אינן מוכרות. גם פחד זה מפני שינויים מרומז בפסוק "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", וחז"ל גילו כי רק "אחד מחמשה יצא!" (על פי פרשנים נוספים רק אחד מחמישים, או אחד מחמש מאות!) ואילו השאר בחרו להישאר בין חומות המיצר והקושי, ובחרו ב...המשך חיי העבדות! הו, המקום הישן והמוכר...

פרעה היה צריך לגרש את בני ישראל ממצרים. הדוחק והשעבוד מצד עצמם לא הספיקו כדי לשכנע אותם כי מצרים אינה מקומם האמיתי. העובדה שאדם מצד עצמו שואף לדרך חיים של הצלחה ושל רחבות, אינה מספיקה כדי להניע אותו לפעולה בכיוון. הפחד והשעבוד הפנימי שבנפש מרתקים אותו לדפוסי הפעולה הישנים והמוכרים. למה לו להתחיל להיטלטל ולנוע ב'דרכים'?!

אין "הוקוס פוקוס". האתגרים ניצבים לאורך כל החיים, ואי אפשר לנקוט שיטת "זבנג וגמרנו". הדרך להתקדמות רציפה בחיים, בלי לנוח על זרי הדפנה, הדרך לכיבוש עוד יעדים, בלי להסתפק בקיים, מרומזת למעשה בפסוק: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". פרשנים תמהים על המילה "מסעי", והלוא ביציאה ממצרים לא היה אלא מסע אחד (שהרי שאר המסעות היו כבר במדבר, ולא מתוך מצרים). עובדה זו רומזת על הידיעה כי החיים הם מסע בלתי פוסק, מיום הלידה ועד ליומנו האחרון. כל מסע הוא יציאה מ'מיצר' של המסע הקודם לו, עד לפעם הבאה. מה שהיה טוב אתמול – הפך להיות ה'מיצר' של היום. עלינו לנהל את חיינו מתוך שאיפה מתמדת להגיע אל 'הארץ המובטחת' = אל מקסום היכולות. 

בחן את עצמך:

• על פי ציווי חז"ל, וביאור תורת החסידות, כיצד אתה רואה את עצמך יוצא מ"מצרים" היום, באופן מעשי?
• האם אתה, במיצרים ("מצרים") שאתה נמצא בהם (וכל אחד נמצא שם במישורים מסוימים), מוכן באמת לצאת משם או שזה נשאר רק כאמירה תיאורטית?
• איזה מצב בחייך היה גורם לך להחליט על שינוי מהותי תוך הסכמה מצדך לעבור תהליך של אימון אישי?
• לו היית נותן את עצמך לתהליך אימון, האם היית עובר תהליך זה מתוך רצינות ראויה?

בחן את עצמך על ידי השאלות הבאות:

• עד כמה אתה מחויב לתהליך?
• עד כמה אתה מוכן לוותר על שליטה ולקבל את כללי האימון?
• מהי הפרדיגמה שמתוכה אתה פועל?