קסם ועומק. כך חשו דני וטובה בן-גבריאל בעת שפסעו את צעדיהם הראשונים בשבילי היהדות. לכתחילה קיבלו ההדרכה מחרדים שאינם חסידים. אך די מיד נוצר אצלם הקשר עם תנועת חסידות חב"ד, בתיווכה של בת-דודה של טובה – נחמה נבון.
 
נחמה בעצמה התקרבה ליהדות זמן קצר לפני כן ונישאה לחסיד חב"ד. כאשר נחמה ובעלה דיברו על החסידות, נשמעה בקולם התלהבות מחשמלת. יותר מכול, בער בעיניהם ניצוץ מגרה כשדיברו על הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
 
"אתם חייבים להגיע לרבי בניו-יורק", 'החליטה' נחמה עבורם באחת משיחות הסלון של שני הזוגות.
 
האמת הייתה שכבר מזמן הייתה לדני תוכנית לנסוע לארצות-הברית. הוא רצה ליטול חלק בסדנאות רגשיות של חיפוש עצמי – תחום שהיה מפותח באותם ימים בארצות-הברית. במקביל, גם נחמה ובעלה התכוונו באותו זמן לשהות בניו-יורק, כשמטרת נסיעתם היא שהייה בחצר הרבי. "בואו נתחיל יחד את הטיול בניו-יורק בחצר הרבי", הציעה נחמה. "אחרי זה תמשיכו את תוכניותיכם, היכן שתרצו".
 
דני וטובה החליפו מבטים. "קיבלתי", הסכים דני. ההזדמנות להכיר מקרוב אישיות שבזמן האחרון הספיק לשמוע עליה כל כך הרבה, ועוד לחוות את זה יחד עם ידידים קרובים – באמת קרצה לו וגם לטובה.
 
תשמ"ה (1985) הייתה השנה בה ביקרו הזוגות בן-גבריאל ונבון בחצר הרבי. כאשר משחזרת טובה את הביקור, היא מתקשה לשים את האצבע על נקודת שיא מסוימת. "היו שם הרבה שיאים. הרגעים בהם עמדנו מול פני הקודש וזכינו להתברך ולקבל דולר לצדקה, ההתוועדויות המלכותיות של הרבי בנוכחות אלפי החסידים, ועוד".
 
תוכנית ההמשך של דני – ההשתתפות בסדנה לחיפוש עצמי – עדיין לא הייתה סגורה. טובה ודני התלבטו לגביה, משום שלא היו בטוחים עד כמה סדנה כזו תואמת לרוח היהדות.
 
לאחר שנועצו בידידים, החליטו דני וטובה להעלות את הכתב את תכני הסדנה ולהעביר זאת אל הרבי. הם רצו שהרבי יכריע עבורם האם נכון להשתתף בסדנה כזו. באותה הזדמנות כבר ציינו, כי לדני יש כוונה ללמוד ריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית בירושלים וביקשו גם על כך את חוות-דעתו של הרבי.
 
בתשובה, עודד הרבי את דני באופן כללי ללמוד מקצוע, אך בתנאי שזה ייעשה בהכוונה צמודה של רב ומדריך רוחני. הרבי הפנה את הזוג בן-גבריאל להתייעצות עם רב מקומי, הרב ניסן מנגל.
 
הרב מנגל שלל את ההשתתפות בסדנה וצידד בעד הלימודים באוניברסיטה. "בכל מקרה", אמר לדני, "אתה מוכרח למצוא, כהוראת הרבי, רב מורה-דרך עמו תוכל להתייעץ מיד כשתעלה לך התלבטות או תהייה כלשהי".
 
דני אכן רכש באוניברסיטה העברית בירושלים את מקצוע הריפוי בעיסוק. את הצלחותיו בתחום הוא זוקף לזכות ברכות הרבי המלוות אותו ואת משפחתו מזה כ-17 שנים. אולם יותר מכל הברכות, נצורה בלבו ובלבה של טובה ברכה אחת. ברכה שדני חב לה את חייו.
 
היה זה לפני כעשרים שנה. לדני וטובה נולד בן שני והיו לו אי אלו בעיות רפואיות שהצריכו ניתוח. טובה מיהרה לשלוח על כך פקס אל הרבי. בפקס ציינה טובה אך ורק את הילד ואת עצמה.
 
בפעם הזו, משום מה התמהמהה מאוד התשובה מלהופיע. חלפו ימים, שבועות וגם חודשים – ללא כל מענה מהרבי. דני וטובה כבר למדו כי לפעמים הרבי לא עונה פיזית, אך הברכה בכל מקרה מגיעה. מכיוון שכך, הם החליטו לערוך לבנם את הניתוח, שלדעת הרופאים היה מחויב. הם סמכו על כך שבוודאי מאציל הרבי ברכות לפעוט.
 
רק כעבור שבעה חודשים (!) הגיעה התשובה. היא הגיעה בדואר אל 'דני בן גבריאל' ונכתב בה: "ברכה והצלחה לבריאות שלמה. אזכיר על הציון (=קברו של הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק))".
 
ביום בו הגיעה התשובה, דני לא היה בבית. הוא נמצא בשירות מילואים אינטנסיבי בגזרת עזה. היו אלו ימי האינתיפאדה הראשונה, ויחד עם חבריו החיילים התמודד דני בקשיים מרובים עם ההתקוממות העממית של האספסוף העזתי המתלהם.
 
טובה רצתה לחלוק עמו את התרגשותה מקבלת המכתב. האמת היא, שקצת הפליאה אותה העובדה שהמכתב הגיע לדני ולא אליה. הרי היא זו שפנתה אל הרבי!
 
למחרת בבוקר, הפתיע דני את טובה בביקור לא מתוכנן. הוא קיבל חופשה משרות מילואים. "קרה לי נס!", הסביר לטובה את פשר הביקור. "אתמול, תוך כדי נסיעה באחת מסמטאות עזה, נזרק עלינו בלוק, שהחטיא את ראשי במילימטרים ספורים! הבלוק שפשף בחזקה את גבי ולכן קיבלתי חופשה. אבל חיי ניתנו לי במתנה!".
 
מיד נקשרו הקצוות בראשה של טובה. "דני", קראה בהתרגשות, "אני יודעת מה הציל אותך! אני יודעת!", ותוך כדי דיבור שלפה לו את המכתב שהגיע אתמול.
 
"אתה רואה", הסבירה לו תוך כדי שקורא. "בתזמון נבואי, דאג הרבי שהמכתב עם הברכה לבריאות יגיע דווקא אתמול ובכוונה תחילה ייעד אותו אליך!".