'רבי, גדול רצוני לנסוע לאותו יהודי, אך אין לי את האמצעים לכך. גם לאחזקת הפעילות השוטפת במנילה אני זקוק לישועה. אם רק יתרחש נס ואמצא מימון לכרטיס – מיד אטוס אל האסיר'.
לבו של הרב יוסף יצחק לוי נכמר בקרבו. זה עתה סיים שיחת טלפון עם הקונסול הישראלי בפיליפינים, בה דווח על יהודי מבוגר המרצה מאסר, אי שם במרחק שעתיים טיסה ממנילה הבירה.
הרב לוי, שליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בפיליפינים, רצה בכל מאודו להגיע לאותו יהודי ולהביא מעט אור לחייו הדואבים. אולם מצבו הכלכלי לא התיר לו לטוס לשם. תקציב ההוצאות של בית חב"ד גדול מאוד, וההתמודדות עם הצרכים השגרתיים סוחטת ממנו הרבה כוחות.
הקונסול כמובן לא התכוון לממן לו טיסה. הוא רק דיווח לו, כי ידע שאם יש בפיליפינים מישהו שיגלה אכפתיות כלפי אסיר עלום – זה רק מי שאמון על דרכו של הרבי מליובאוויטש.
הרב לוי פנה במחשבתו אל הרבי. 'רבי, גדול רצוני לנסוע לאותו יהודי, אך אין לי את האמצעים לכך. גם לאחזקת הפעילות השוטפת במנילה אני זקוק לישועה. אם רק יתרחש נס ואמצא מימון לכרטיס – מיד אטוס אל האסיר'.
זמן קצר לאחר מכן קיבל הרב לוי שיחת טלפון מאחת ממערכות הכשרות בארץ ישראל. "אנו מעוניינים שתטוס לאזור מרוחק בפיליפינים ותשגיח בעבורנו על קו ייצור של מוצרי מזון במפעל מקומי". המקום אליו ביקשו שיטוס היה בדיוק היכן ששוכן בית הכלא בו שוהה האסיר...
באוזניו של הרב לוי הצטלצלו המילים הנבואיות של ישעיה, "כי קרובה ישועתי לבוא". המהירות המדהימה בה הגיעה הישועה הייתה מעבר לכל דמיון. גם אמצעי להגיע אל האסיר, וגם הכנסה שתביא מעט רווחה לצרכי בית חב"ד. הפרטים סוכמו, מערכת הכשרות הזמינה את כרטיס הטיסה והרב לוי יצא לדרך.
בדרך לא דרך, השמורה למוסכמות הנהוגות בפיליפינים, הצליח הרב לוי להיכנס בשערי בית הכלא ולאתר את האסיר המבוקש. הוא הגיע אל תאו, והאיש המבוגר התרגש למראהו עד דמעות. "אני לא מאמין", מלמלו שפתיו ברטט, "פשוט לא מאמין".
לאחר ששככה מעט ההתרגשות הגדולה, הסביר האסיר לרב לוי את פשר עוצמת ההתרגשות: "הייתי עשיר גדול. עשיתי חיל בעסקיי. עד שיום אחד איבדתי את כל רכושי בעסקת-ענק כושלת. לא יכולתי לשאת את מצבי הכלכלי החדש, ונגררתי לעסקאות מפוקפקות. הפיתוי היה גדול משום שהרווחים היו גדולים.
"עד שנתפסתי. נשפטתי ונשלחתי לשבת כאן – בבית כלא מחריד, בתנאים מחפירים, כמו שרואות עיניך. אני לא עומד בזה", פרץ האיש בבכי, "לא עומד... החלטתי לשים קץ לחיי. טוב מותי מחיי!". היהודי נסוג לאחור ושלף מפינה נסתרת סכין, להוכיח את נכונות דבריו.
"החלטתי לחכות מעט, לתת הזדמנות לאלוקים. אמרתי לו, כי אם הוא רוצה באמת שאמשיך לחיות – שייתן לי סימן. האולטימאטום שהצבתי לאלוקים עמד לפקוע – והנה, הופעת אתה, מלאך מן השמים"...
הרב לוי נדהם. בעצמו לא הבין מה פשר הדחף הגדול שהניע אותו להגיע לכאן. "הקדוש-ברוך-הוא אוהב אותך", הרעיף על האיש דברי עידוד, "והרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שבשליחותו אני פועל כאן, גם אוהב אותך". הרב לוי שלף מאמתחתו תפילין והניח לאיש. לאחר מכן, נשאר לשוחח עמו מעט ואף השאיר אצלו מיני מאכל. "אשלח אליך חבילות, ככל שאוכל", הבטיח לאיש. כאשר נפרדו, עמדו דמעות בעיני שניהם.
במשך כמה חודשים דאג הרב לוי למשלוחים קבועים אל האסיר האומלל. באחד המשלוחים היו תפילין, ומאז החל האיש להניחן בקביעות מדי יום חול.
לאחר זמן, הועבר האסיר מאותה עיר נידחת למנילה הבירה, וכך התקשורת עמו נעשתה קלה יותר. הרב לוי בעצמו הגיע אליו לעתים קרובות. כל ביקור כזה הפיח חיים באיש וגם נתן בו אותות רוחניים. האיש, שבמשך כל חייו לא שמר אפילו על מנהגי מסורת בסיסיים, החל לקיים מצוות רבות.
בליל הסדר, צעד הרב לוי בלוויית ידיד שעה ארוכה, כדי להגיע אל אותו יהודי ולהעניק לו מצות שמורה. בדרכם חזור, נעצרו השניים למנוחה קלה מההליכה המתישה. תוך כדי ישיבה, פנו אליהם זוג אנשים מקומיים ופתחו עמם בשיחה. הסתבר שהם צאצאים למשפחת אנוסים מתקופת האינקוויזיציה בספרד. לשאלתם, סיפר להם הרב לוי מאין הוא חוזר כעת.
בני הזוג התפעלו מאוד מהמסירות ולא הסתירו זאת. הם סיפרו שבבעלותם מפעל גדול הממוקם בדיוק מול בית הכלא בו שהה היהודי והם גילו נכונות לסייע בהעברת חבילות מזון אליו.
בנוסף להם, נעזר הרב לוי בפיליפיני השומר על 'שבע מצווות בני נוח', שבשליחותו נהג לבקר את האסיר לעתים תכופות ולהעביר לו חבילות.
מיודענו האסיר לא הספיק עוד לחוות את טעם החירות. כוחותיו לא עמדו לו והוא נפטר בבית הכלא. האיש, שזכה להתקרב ליהדות לקראת סיום חייו, גם זכה ללוויה וקבורה יהודית, שנערכה לו כדת וכדין.
