את התפילה הזו מכירים רבים. נושאים אותה בלב כשמוסרים את התפילין לבדיקה אצל סופר הסת"ם: 'רק שיגמור לבדוק אותן עד מחר בבוקר לפני התפילה. אחרת איאלץ לחפש מישהו שמתפלל בשעה שונה ממני, שיסכים להשאיל לי את התפילין, ולאחר מכן יהיה עליי לרדוף אחריו כדי להחזירן לו'...
 
גם הרב יונתן ביגס נשא אותה בעת שהגיע לסופר הסת"ם ומסר את התפילין לבדיקה. הסופר כנראה קלט ממבע עיניו של הרב ביגס את רחשי ליבו. "אל תדאג, עד מחר בבוקר תהיינה התפילין מוכנות לאחר בדיקה", הבטיח.
 
למחרת, בדרכו לתפילה, התייצב הרב ביגס בלשכתו של הסופר. מעניין מה יותר מועיל, הרהר בהומור, התפילה שלי או ההבטחה של הסופר. במקרה הזה שתיהן לא עזרו...
 
"אני מאוד מצטער", התנצל הסופר. "נקלעתי לעומס בלתי צפוי ועדיין לא הספקתי לבדוק את התפילין". הסופר היה הגון דיו להציע לרב ביגס הצעת 'ניחומים'. "קח את התפילין שלי והתפלל עמן. עד מחר, בעזרת-השם, בוודאי אסיים עם שלך".
 
למחרת בבוקר, עדיין לא היו התפילין של הרב ביגס מוכנות. הסופר הנכלם שב כמובן והציע לרב ביגס את התפילין הפרטיות שלו, אבל הפעם הייתה לרב ביגס בעיה עם זה.
 
הרב ביגס משמש כשליח של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בלונג-איילנד שבניו-יורק, ומדי יום שישי נוהג לעבור בין 'קליינטים' קבועים ולהניח עמם תפילין. אותו יום היה יום שישי והשעה הייתה די מוקדמת. "אתה מבין", הסביר לסופר, "היום אני זקוק לתפילין לא רק לעצמי, אלא בשביל יהודים רבים נוספים, אליהם אני נוסע מיד לאחר שאני מתפלל. אני משער כי אתה עדיין לא התפללת, כך שלא אוכל לקחת כעת את התפילין שלך ו'להיעלם' למשך כמה שעות".
 
הסופר הרהר כמה שניות, כאילו התחבט אם לומר משהו או לא. "יש לי רעיון", החליט לבסוף. "אתן לך תפילין חדשות שכתבתי. השתמש בהן לזיכוי הרבים, ולאחר מכן תחזירן לי". הרב ביגס קצת חשש לקחת אחריות על תפילין חדשות, אולם לא הייתה לו ברירה אחרת.
 
ביום ראשון היו התפילין של הרב ביגס מוכנות. כאשר קיבל אותן מהסופר, הייתה לו ולסופר הסחת-דעת ושניהם שכחו מהתפילין החדשות שנותרו ברשות הרב ביגס מאז יום שישי.
 
מלשכת הסופר המשיך הרב ביגס בדרכו לחנות לתשמישי קדושה, כדי לקנות כיפה חדשה. זו שעל ראשו הייתה כבר בלויה והגיע הזמן להחליפה באחרת. משם, שם הרב ביגס את פעמיו לניו-ג'רסי, לפגישה מתוכננת.
 
כאשר הגיע למקום הפגישה, התאכזב למצוא את הדלת סגורה. המכר שעמו התכוון להיפגש, שכח כנראה את הפגישה המסוכמת. "אני ממש מתנצל", אמר המכר בטלפון לרב ביגס. "אשתדל להגיע כמה שיותר מהר".
 
את זמן ההמתנה בחר הרב ביגס להעביר על-ידי זיכוי יהודים במצוות התפילין. הוא הוציא מהרכב את התפילין הבדוקות שלו ופנה אל החנות הראשונה שעמדה בדרכו. לשמחתו, המוכר שם היה יהודי. "אתה מניח תפילין?", התעניין הרב ביגס בעדינות. 
 
"כן... אני מניח כל יום", השיב  המוכר וזע באי נוחות. 
 
"והיום?", וידא השליח.
 
"אה, היום עדיין לא הנחתי. אבל יש לי בבית ואניח כאשר אחזור. פה לא כל כך נעים, אתה יודע...
 
"אבל אתה יודע מה", נצנץ פתאום בעיני המוכר זיק לא ברור, "אולי יש לך תפילין חדשות למכירה?".
 
לא, חשב הרב ביגס לענות מיד. מה פתאום שתהיינה לו כאן תפילין למכירה? מזוזות הוא נושא עמו תמיד, אבל לא תפילין. רגע! תפס את עצמו. יש לי תפילין! אלה שקיבלתי מהסופר ובטעות לא החזרתי לו. איך שכחנו מהן שנינו, הסופר וגם אני?
 
כעבור כמה שניות חייג הטלפון בלשכת הסופר. היה זה בעל החנות, שהתקשר לפי הנחיית הרב ביגס. "שלום. נמצא בחנותי הרב ביגס והוא מחזיק תפילין שלך. אני רוצה לקנותן. מה המחיר?".
 
לאחר שהוריד את השפופרת, שב המוכר והפתיע את הרב ביגס בשאלה. "אולי יש לך גם כיפה למכור לי?".
 
כן, הייתה לרב ביגס כיפה חדשה, אותה קנה היום... התפילין והכיפה החליפו ידיים, בעוד הרב ביגס תוהה על התזמון המדהים של התפילין שנותרו אצלו והכיפה שנקנתה בדיוק ביום בו מישהו מבקש לרכוש אותן.
 
"דע לך, כי לא שיקרתי", הרגיש המוכר כי הוא חייב הבהרה. "יש לי תפילין בבית ואני אכן משתדל להניחן. את התפילין והכיפה קניתי לחבר יהודי, שלדעתי ישתמש בהן כשיהיו שלו".
 
כמה חודשים לאחר מכן, הזדמן לרב ביגס להגיע לחנות שטיחים באזור. תוך כדי פטפוט, סיפר בעל החנות לרב ביגס כי פעם לא היה מניח תפילין. "לא מכבר קיבלתי מידיד תפילין וכיפה שרכש משליח של הרבי מליובאוויטש, ומאז אני משתמש בהן בכל יום חול"...