ששון הגשים טיול שורשים אמיתי. לאחר עשרות שנים של נתק, הוא זכה בשעותיו האחרונות לשמוע קידוש, להאזין לדברי תורה, לשורר זמירות שבת – לחזור לשורשי יהדותו.
תכונה רבתי ניכרה בפושקר לקראת כניסת השבת. פושקר היא אחת התחנות המבוקשות בהודו, בטיולי תרמילאים ישראלים, שנוטים 'לחפש את עצמם'. משפחת גולדשטיין לקחה על עצמה לספק להם מענה יהודי אותנטי.
מזה כעשור מנוהל בית חב"ד בפושקר ביד רמה על-ידי הרב שמשון ורעייתו זלדה גולדשטיין, בשליחותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. בית חב"ד מציע מגוון סדנאות יהודיות לגברים ולנשים, ובאמצעותן מתקרבים יהודים רבים לדרך אבות. באותה שבת, בה התרחש סיפורנו, התקיים אירוע לא שגרתי בפושקר – טקס ברית מילה. תינוק חדש נולד במשפחת גולדשטיין, והרב שמשון פרסם בין המטיילים על הטקס המכונן ביום השמיני ללידה, שחל בשבת.
בין מוזמני השבת היה יהודי מבוגר שענה לשם ששון, שהגיע להודו לביקור שורשים. לפני תפילת קבלת שבת נוהג הרב גולדשטיין לצאת לרחוב, לזהות פנים יהודיות ולהזמינן להשתתף בתפילות ובסעודת שבת עשירה. ששון היה בין ה'נלכדים' של הרב גולדשטיין.
לכתחילה, לא שש ששון להיכנס לבית חב"ד. עשה רושם כי הוא מתנכר לכל סממן יהודי אותנטי. אבל הרב גולדשטיין אמון על התמודדויות עם סרבנים מכל הסוגים. ששון, שהסתובב ברחובות העיר ושוטט בין דוכני הרוכלים ללא מטרה מוצהרת, נכנע להפצרותיו של הרב גולדשטיין ונכנס יחד עמו פנימה.
במשך התפילה עמד ששון בצד ולא נטל חלק. הוא שידר מין זרות לכל מה שקורה סביבו. אם כי, הבעות פניו הסגירו כי המעמד מזכיר לו נשכחות.והוא נאבק עם עצמו להחניק התרגשות רבה שמאיימת להשתלט עליו.
לקראת הסעודה, השיל ששון מעליו שכבות נוספות של קשיחות והתערה באווירה ששררה סביב השולחן. בכל שבת שוררת בבית חב"ד אווירה מיוחדת, אבל השבת, כאמור, הייתה האווירה מיוחדת שבעתיים. בנוסף לרב גולדשטיין, הסבו אל השולחן ידידיו, מנהלי בתי חב"ד בערים אחרות בהודו, שהגיעו במיוחד ליטול חלק בשמחת הברית ויחד יצרו אווירה מרוממת ולבבית שסחפה אליה את כל המסובים.
בעת הקידוש כבר הואיל ששון לחבוש על ראשו כיפה, ובמהלך הסעודה אפילו סיפר סיפורים ושר מזמורים מבית אבא. בשעת לילה מאוחרת, לאחר סיום הסעודה, נפרד ששון בלבביות מכל הנוכחים וחזר לבית המלון בו התגורר.
למחרת, לא הופיע ששון בבית חב"ד. במוצאי שבת קיבל הרב גולדשטיין טלפון מאישה, שהזדהתה כאחותו של אותו ששון. קולה נשמע מקוטע משהו. "תוכל לספר לי מה ששון עשה אצלכם, בבית חב"ד?".
"קרה משהו?", שאל הרב גולדשטיין בעדינות.
"כן", נשבר קולה של האישה. "ששון נפטר. הבוקר. מדום לב", הגתה את המילים בקושי. "קיבלתי לא מזמן טלפון מהנהלת בית המלון, שם ארע הדבר, ומהם נודע לי כי בילה אצלכם את הערב האחרון לחייו.
"גדלנו יחד בעיר קראצ'י בבית שומר תורה ומצוות", גוללה האישה בקצרה את סיפורו של ששון. "לאחר שהתבגרנו עזבנו את הודו, ונטשנו את המסורת. סיגלנו לעצמנו חיים חופשיים, חפים מכל סממן של תורה ומצוות.
"לפני כמה שנים התעורר בששון חשק עז לקיים ביקור שורשים בהודו. הוא פשוט התגעגע לאווירה ולניחוחות האקזוטיים שבצילם גדל. ביקורו הנוכחי היה מימוש חלומו. חלום שנקטע בבת אחת"...
ששון הגשים טיול שורשים אמיתי. לאחר עשרות שנים של נתק, הוא זכה בשעותיו האחרונות לשמוע קידוש, להאזין לדברי תורה, לשורר זמירות שבת – לחזור לשורשי יהדותו.
כשנה לאחר מכן, התארחו בבית חב"ד בעיר אחרת בהודו – קוצ'ין – שלוש מטיילות מניו-ג'רסי. אחת מהן סיפרה למנהל בית חב"ד הרב זלמן ברנשטיין כי אמה ילידת העיר ההודית קראצ'י.
הרב ברנשטיין היה בין הנוכחים בבית חב"ד בפושקר באותה שבת לא שגרתית, והשם קראצ'י הצית מיד זיכרון במוחו. "פגשתי פעם יהודי יליד קראצ'י. זה היה בבית חב"ד בפושקר, לפני שנה", סיפר הרב לאישה.
"וקראו לו ששון", השלימה האישה את דבריו.
"נכון!", הופתע הרב ברנשטיין. "יש לך קשר אליו?".
"הוא דודי. אח אמי", אמרה האישה.
כעבור זמן מה הוציאה האישה חוברת לזכרו של הדוד ששון בשם 'אייכה'. 'אייכה' זו השאלה המפורסמת שהקדוש-ברוך-הוא שאל את אדם הראשון, בעת שהתחבא לאחר שנכשל באכילה מעץ הדעת. באותו ביקור בקוצ'ין שמעה האישה הרצאה מאלפת מהרב ברנשטיין על כך שלמעשה 'אייכה' זו שאלה שמופנית אל כל אדם בעולם – היכן אתה במילוי שליחותך עלי אדמות? עד כמה אתה ממלא את תפקידך כראוי?
בחוברת, גוללה האחיינית את סיפור חייו של הדוד, בזיקה לשאלה הנצחית 'אייכה'.
