היה זה בראש-השנה הראשון שחגג הרב משה בריסקי במקום בו משמש כשליח הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – אגורה הילס שבקליפורניה. בסיום תפילת מוסף ביום הראשון של החג, הזמין הרב בריסקי את כולם להליכה משותפת לשפת האגם הקרוב, לקיום טקס "תשליך" (תפילה בה מבקשים מהשם 'להשליך במצולות הים' את כל החטאים).
 
בשעה היעודה הגיעו רבים מהמתפללים והתהלוכה יצאה לדרך. נכונה להם כשעת הליכה, אך למזלם היה זה יום יפה במיוחד. לאחר כחצי שעה הציע אחד מאנשי הקהילה לקצר את הדרך על-ידי חציית פרויקט מגורים שהלך ונבנה. הצעתו התקבלה, אלא שלמרבה האכזבה התברר כי דרך הקיצור רק סיבכה אותם. 
 
תוך כדי ניסיון לחזור לשביל מוכר, זיהו הצועדים מרחוק אישה מבוגרת נשענת על קביים, נושאת ידיים כלפי מעלה וממלמלת בשפתיה. כאשר התקרבו יותר, שמעו אותה אומרת: "איזה נס! השם ענה לתפילותיי!".
 
האישה, יהודייה כמובן, התרגשה מאוד לספר על מה התפללה: "לא מזמן עברתי ניתוח ברגלי. זו השנה הראשונה בחיי שלא הייתי מסוגלת לצעוד עד בית הכנסת כדי לשמוע תקיעת שופר, והתפללתי לקדוש-ברוך-הוא שיעשה לי נס ואוכל לשמוע שופר. והנה – הגעתם! השם שלח אתכם אליי, כדי שתתקעו לי בשופר!
 
הרב בריסקי נאלם דום מדברי האישה. הוא פשוט לא היה מסוגל לאכזב אותה כאשר תדע כי אין עמו שופר. וכי למה שיעלה בדעתו להצטייד בשופר לטקס 'תשליך'? במחשבה שנייה החל לייסר את עצמו: איזה מין שליח של הרבי הנך – עמיתיך מסתובבים ביום כזה ומכתתים רגליים עם שופר באמתחתם, כדי 'לרדוף' אחרי יהודים ולזכותם במצוות השופר, ואתה – יצאת לדרך ולא הצטיידת בשופר?!
 
כעת, גם אם הרב בריסקי היה עושה מאמץ מטורף וחוזר לבית-הכנסת כדי לקחת שופר ולשוב אל האישה, כבר הייתה שוקעת השמש וזמן המצווה היה עובר. כך שחוץ מהתנצלות חוזרת ונשנית, לא היה אפוא לרב בריסקי שום דבר להציע לגברת. הוא הוסיף ובירכה בהחלמה מהירה ובשנה טובה והמשיך בדרכו. 
 
למחרת, לאחר תפילות החג, לא חזר הרב בריסקי הביתה לסעודה. מאורעות יום האתמול העיקו על מצפונו וכמו אילצוהו להגיע שוב אל אותה אישה ולתקוע לה בשופר. הוא הסביר לאשתו לאן פניו מועדות – ויצא לדרך.
 
משימת האיתור של האישה הייתה לא קלה. הרב בריסקי לא שאלה לשמה, ועל פי דבריה, אתמול הייתה הפעם הראשונה שיצאה מביתה על קביים, כך שקשה היה לצפות מי בדיוק ידע לזהות עבורו היכן ביתה של "אישה מבוגרת ההולכת עם קביים". אבל הרב בריסקי היה נחוש לאתר את ביתה – ולאחר שעה ארוכה אכן הצליח.
 
אלא שאז נכונה לו הפתעה לא נעימה. זקן עם פרצוף כועס פתח לו את הדלת וצעק: "מה  אתה רוצה?!"
 
"שלום! ראש השנה שמח!", הפיק הרב בריסקי את החיוך הכי רחב שמאפשרים שרירי פניו. "קוראים לי הרב בריסקי. פגשתי את אשתך אתמול ברחוב. היא הולכת עם קביים, נכון?".
 
"מה אתה רוצה?!", שב הזקן ונבח עליו.
 
הרב בריסקי הוציא בהיסוס את השופר מכיסו. "רציתי רק לתקוע עבורה בשופר"...
 
"לך הביתה!", קטע הזקן את דבריו וטרק את הדלת בעוצמה.
 
שוב נכשלתי! זו הייתה התחושה של הרב בריסקי. הוא לא העז לשוב ולדפוק. בעודו מתחיל לסוב על עקבותיו, שמע חלון נפתח וקול חלוש של אישה זקנה: "כבוד הרב, תודה שחזרת לכאן כדי לתקוע לי בשופר".
 
האישה הסבירה לרב בריסקי כי בעלה כועס מאוד על הדתיים, מפני שהם 'לקחו' להם את הילד. בנם, היחיד, חזר בתשובה שנה קודם לכן וחדל מלבוא לביתם. "לכן הגיב כלפיך כפי שהגיב".
 
היא הזמינה את הרב בריסקי לבוא ולהיכנס ולתקוע לה בשופר. בעלה, כמצופה, לא נכח במעמד. הוא הלך למטבח וסגר אחריו את הדלת.
 
לאחר שהרב בריסקי תקע בשופר, עלה במוחו רעיון. הוא ביקש מהקשישה לקרוא לבעלה. הייתה לו הצעה עבורו: "האם תסכים שהבן שלך יביא את האוכל שלו, עם כלים וסירים משלו, וכך יאכל יחד אתכם?".
 
הקשיש הנהן בראשו להסכמה. "הערב, עם צאת החג, אדבר עם בנכם ואשכנע אותו לבוא אליכם", הבטיח הרב.
 
הזקן לחץ את ידי הרב בהתרגשות גדולה. "עכשיו", תלה בו הרב עיניים שואלות, "אתקע בשופר גם בשבילך".
 
תגובתו של הזקן הייתה מפתיעה מאוד: "תשמע כבוד הרב, אחי גר לא רחוק מכאן וגם הוא לא שמע תקיעת שופר. בוא ניסע אליו ותתקע שם", ותוך כדי דיבור כבר נטל את מפתחות רכבו.
 
הרב בריסקי הסביר לזקן כי אסור לנסוע בחג. האח גר במרחק עשרים דקות הליכה, והשניים יצאו לצעידה משותפת לשם.
 
כשהגיעו, סיפר הזקן לאחיו כי הרב שלפניהם הבטיח לשקם את הקשר עם בנם. האח התרגש מאוד. הוא ביקש מהם להמתין מעט ויצא מהבית, ולאחר עשר דקות חזר עם כעשרים שכנים יהודים שאף הם לא שמעו תקיעת שופר...
 
הכול בזכות טעות בדרך.