"הפסדתי את חופת אחי. אך בזכות זה – כן, בזכות נאמנותנו לשליחות הרבי וההישארות שלנו בטוקיו ביום החתונה – זכינו להציל חיים של אח אחר מעם ישראל וגם לערוך את חופתו".
"בנימין, אולי בכל אופן תגיעו לחתונה. נממן לכם את כרטיסי הטיסה לכל המשפחה".
"מצטער, אבא, שאני נאלץ להשיב בשלילה. אתה מודע לעיקרון שהצבנו לעצמנו ואנחנו לא מתכוונים להפר אותו".
הרב בנימין ואפרת אדרעי נמצאים בשליחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בבירה היפנית מזה 11 שנה. אין יהודי שמגיע לטוקיו ולא יוצר עמם קשר, בדרך כזו או אחרת. הם נחשבים למופת של התמסרות לעבודת-הקודש – בין השאר, בגלל חוק ברזל שהציבו לעצמם, כי לא יעזבו את טוקיו, אלא אם כן מצאו מי שיחליף את מקומם וימלא את כל תפקידיהם בעת העדרם.
כעת, עמדה על הפרק חתונת אחיו של הרב בנימין, שנועדה להיערך בצרפת, והרב בנימין לא מצא מי שימלא את מקומו בטוקיו אם ייסע. עז היה רצונו להשתתף בחתונה, לפחות כמו שעז היה רצון הוריו כי יגיע אליה. אולם בהעדר מחליף ראוי, הודיע הרב בנימין כי הפעם ייאלצו לשלוח ממרחקים את איחוליהם לחוגגים.
בליל החתונה התארח בבית משפחת אדרעי היפנית בחור בשם דניאל מושקוביץ. דניאל שהה ערב שלם בפינה היהודית של טוקיו, ולפנות בוקר יצא למסע טיפוס על אחד ההרים הגבוהים הסמוכים לעיר.
הרב בנימין מודע לסכנות שבטיולים מסוג כזה ותבע מדניאל להתקשר אליהם בסיום הטיפוס. הוא סיכם עם דניאל, כי אם עד השעה שלוש אחר הצהריים דניאל לא מתקשר – הוא, הרב בנימין, יתקשר אליו.
השעה שלוש עברה, ודניאל לא התקשר. לבו של הרב בנימין לא בישר לו טוב. הוא ניסה להתקשר לטלפון הנייד של דניאל, אך לא נענה. אפרת אשתו דחקה בו לא לוותר. "נסה שוב ושוב, עד שיענה לך. אני לא שקטה".
לאחר חצי שעה של ניסיונות מתמידים, דניאל ענה. קולו נשמע חלש וגרוע מאוד. "הרב בנימין, אני חושב שאלו רגעיי האחרונים... לא אשרוד את זה... הידרדרתי מגובה מאה וחמישים מטר ונפצעתי אנושות... אני מוטל בין שמים וארץ, בין פסגות מושלגות, בקור מקפיא עצמות... אני לא מסוגל להניע את אבריי"...
"תוכל לתאר לי היכן בדיוק נפלת", נחרד קולו של הרב בנימין, בעוד אפרת מביטה בו בעיניים קמות.
"אני נמצא בין המקטע השביעי למקטע השמיני בהר פוג'י. כך זה נקרא בשפת המטיילים", אסף דניאל את שארית כוחותיו. "יש לי אמנם ציוד שנועד לעזור לי למקרים כאלה, אבל במצבי זה אין לי שום אפשרות לעשות בו שימוש"...
השיחה התנתקה, והרב בנימין ניסה לחזור שוב לדניאל. הפעם הוא שוב לא ענה. לבם של הרב בנימין ואפרת החסיר פעימה. "אנחנו מוכרחים להזדרז", האיצה אפרת בבעלה. "אחרת"...
דניאל אזרח אנגלי והרב בנימין מיהר ליצור קשר עם שגרירות בריטניה. הטמפרמנט האנגלי לא נלחץ גם כשמדובר בהצלת חיים. "מחר בבוקר נדאג לשלוח כוחות הצלה".
הרב בנימין ידע כי עד מחר כבר לא יהיה את מי להציל. הוא נעזר אפוא ביפני מקומי, שמסייע רבות לבית חב"ד, ויצר בעצמו קשר עם חברת חילוץ. הוא התחנן כי יפעלו במהירות ויגיעו למקום שתיאר לו דניאל.
"יש לך מזל, אדוני, שהתקשרת כעת", נענה מהחברה. "בעוד חצי שעה שוקעת השמש, ואז כבר לא יכולנו לעזור יותר מדיי. מיד נשלח לשם כוחות הצלה".
באמצעות מסוק שהועלה לאוויר, אותר במהרה דניאל הפצוע. אנשי ההצלה השתלשלו אל הגיא אליו הידרדר והבהילו אותו לבית רפואה קרוב. מיד כשנודע לרב בנימין על מקום האשפוז של דניאל – במרחק מאתיים קילומטר מטוקיו – מיהר לנסוע אליו.
שם, בבית הרפואה, הצהיר הרב בנימין כי הוא בן משפחתו של דניאל, כדי שיוכל לחתום על אישור לכל טיפול מציל חיים שיידרש לדניאל. הרופאים אבחנו פציעה קשה מאוד והכינו את דניאל והרב בנימין לאשפוז ארוך ושיקום ממושך ומייגע. בינתיים, יצר הרב בנימין קשר עם הוריו של דניאל, ובתוך יממה הגיעה אמו לסעוד אותו.
דניאל סבל מפגיעות רב מערכתיות. אך לאחר חודשים מתישים של טיפול ושיקום הוא יצא מבית הרפואה בבריאות סבירה. לדעת הרופאים, הוא ניצל והשתקם בניסים גלויים.
זמן קצר לאחר מכן, חזר דניאל בתשובה וסיגל לעצמו אורח-חיים דתי מלא. הוא בא בברית הנישואין, ומסדר הקידושין היה לא אחר מאשר הרב בנימין.
הרב בנימין מסיים את הסיפור בטון נרגש: "הפסדתי את חופת אחי. אך בזכות זה – כן, בזכות נאמנותנו לשליחות הרבי וההישארות שלנו בטוקיו ביום החתונה – זכינו להציל חיים של אח אחר מעם ישראל וגם לערוך את חופתו".
