רבי משה איסרלש (הרמ״א) נולד בשנת הר"פ (1,520), בעיר הפולנית העתיקה המפורסמת קראקו. אביו, רבי ישראל (עם הכינוי איסרל, ממנו בא שם המשפחה איסרלש) היה תלמיד־חכם גדול, גביר ופרנס הקהילה. גם אמו, דינה־מלכה, היתה צדקת גדולה. היא היתה נצר של משפחה עשירה מאד, והשאירה אחריה ירושה גדולה.

בעלה, רבי ישראל, בנה מכספה בית כנסת גדול בקראקו לזכרה. בית כנסת זה התפרסם לאחר מכן כ״בית הכנסת של הרמ״א״. בארון הקודש שבבית כנסת זה (שהיה מפורסם בפיתוחי־העץ האמונתיים שלו) עמד גם ספר תורה של הרמ״א - אותו כתב בעצמו, לפי "תיקון־סופרים" שקנה מצפת בדמים מרובים.

ה״תיקון־סופרים״ היה כתב־יד של המהרי״ק (רבי יוסף קארו, מחברו של השולחן הערוך). גם ״תיקון־סופרים״ היה מוגה בארון הקודש, בקופסה מיוחדת. בספר התורה של הרמ״א היו קוראים רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.

רבו של הרמ״א היה הגאון המפורסם, רבי שלום שכנא מלובלין. בין תלמידיו המפורסמים של רבי שלום שכנא אנו מוצאים את רבי שלמה לוריא (המהרש״ל) ורבי חיים בר׳ בצלאל, אחיו של המהר״ל מפראג.

רבי שלום שכנא היה גם חותנו של הרמ״א: הוא נתן לו את גולדה בתו לאשה והיא ילדה לו שלוש בנות. אשתו של הרמ״א נפטרה זמן קצר לפני אביה והרמ״א התחתן שנית, עם אחותו של הגאון הגביר, ר׳ יוסף כ״ץ, ששימש ראש ישיבה ואב בית דין בקראקו קרוב לחמישים שנה.

בגיל שלושים חזר הרמ״א מלובלין לעיר מולדתו קראקו ויסד בה, בכספו הפרטי, ישיבה והחל מרביץ תורה ברבים. הוא היה עשיר מופלג והחזיק — על חשבונו הפרטי — את תלמידי הישיבה, כשהוא דואג לכל מחסורם. הוא היה ידוע בכלל כבעל־צדקה גדול ותמך ביד רחבה ביתומים ואלמנות ועניים קשה־יום.

במשך למעלה משלושים שנה עמד הרמ״א בראש ישיבתו והרביץ תורה ברבים, כשהוא מפורסם בכל העולם היהודי. יחד עם עבודתו המסועפת בישיבה, ובבית־הדין אשר בראשו עמד ושאר עניני ציבור, מצא הרמ״א זמן להשיב על השאלות הרבות שהופנו אליו ואף לחבר ספרים.

אחד הספרים הראשונים שחיבר הוא ״מחיר יין" פירוש על מגילת אסתר, על דרך הפרד"ס (פשט, רמז, דרוש, סוד). את הספר הוא חיבר בשידלוב, בשנת ה׳שט״ז (1556), לאחר שהתישב שם באופן זמני, בשל המגיפה שפרצה בקראקו ואילצה אותו לעזוב את העיר. היה זה הספר הראשון שהרמ״א אף הוציא בדפוס (קרימונה, 1,556) ושלחו במתנה לאביו. גם את ספרו ״תורת העולה״ חיבר הרמ״א לכבוד אביו, כאשר הלה בנה את בית הכנסת הנ״ל, והקדישו לזכר אשתו, אמו של הרמ״א. בספר זה עוסק הרמ״א בחקירות מעמיקות במה שנוגע לסדר הקרבנות, בית המקדש וכליו. בספר זה מגלה הרמ״א ידיעות רחבות ומעמיקות באסטרונומיה ובפילוסופיה.

הספר, על שלושה חלקיו, נדפס בפראג בשנת 1570. ספר נוסף שחיבר הרמ״א הוא ״תורת חטאת״ על דיני איסור והיתר. על ספר זה חיברו ״השגות" הגאון רבי חיים בר׳ בצלאל, חברו לשעבר של הרמ״א, וכן המהרש״ל. הרמ״א השיב על השגות אלו.

כאשר הגאון הגדול, רבי יוסף קארו חיבר את ה״שלחן־ערוך״, הוסיף לו הרמ״א, על כל ארבעת חלקיו, הגהות — הלא היא ״מפת השלחן״ — בהן הוא מוסר את הדינים והמנהגים של יהדות אשכנז. כידוע, ביסס רבנו יוסף קארו את ה״שלחן־ערוך״ על הפוסקים הספרדיים הגדולים, הרי״ף (רבי יצחק אלפסי), הרמב״ם (רבנו משה בן מיימון, ה״נשר הגדול״) והרא״ש (רבי אשר בן יחיאל). לאחר שהרמ"א הוסיף ב״מפה״ שלו את הדינים והמנהגים המקובלים על יהודי אשכנז נתקבל ה״שלחךערוך" ונפוץ בכל חוגי היהדות. במקום שנחלקו הדעות בין ה״מחבר״, היינו רבנו יוסף קארו, ובין הרמ״א, נהגו יהודי אשכנז כדעת הרמ״א.

החלק הראשון של הגהות הרמ״א — על אורח־חיים — יצא את בית הדפוס באדר-ראשון שנת של״א (1571) שנה לפני פטירתו. בשנת של״ח נדפסו כל ארבעת החלקים ומכאן ואילך חזר השו״ע ונדפס פעמים אין־ספור, יחד עם ה״מפה״ של הרמ״א.

את ה״מפה״ שלו חיבר הרמ״א לפי חיבורו ההלכתי הגדול ״דרכי משה״, על "ארבעת הטורים״. מכאן הוא הוציא את הדינים הנחוצים בשביל ה״מפה״. הספר ״דרכי משה״ נדפס לראשונה רק בשנת 1760 , זמן רב אחרי פטירתו של הרמ״א, בעוד ש״קיצור״ ממנו נדפס כבר ב־1593, בוונציה, יחד עם ה״טורים״. מלבד זאת חיבר הרמ״א שורה של ספרים בקבלה ומקצועות אחרים של התורה.

הרמ״א נפטר בקראקו ביום ה' ח״י אייר, ל״ג בעומר, בשנת ה׳של״ב (1572). על מצבתו בבית העלמין הישן של קראקו נחקקה הכתובת הבאה:

״נר המערבי, הגאון הגדול בדורו מהו׳ משה רועה אבן ישראל, ביום ג״ל למספר בני ישראל, גלה כבוד מישראל, משה היה רועה צאן ישראל, צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל, הרביץ תורה בישראל, העמיד תלמידים לרבבות אלפי ישראל, ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל, וזאת תורת החטאת האשם אשר שם משה לפני בני ישראל, שנת של׳׳ב לפ״ק.

המלים ״ממשה ועד משה לא קם כמשה״, שנאמרו לראשונה על הרמב״ם, נחקקו איפוא גם על קברו של הרמ״א. הרמב״ם זכה להערכה זו בזכות חיבורו הגדול ״משנה תורה״ (היד החזקה) ואילו הרמ״א — בשל השלמתו את מפעל השו״ע של רבנו יוסף קארו, והיותו למורה־דרך מוסמך ומושלם לכל יהודי שומר תורה בחיי יום־יום.