ר׳ יונה אבן ג׳נאח היה אחד מבעלי הדקדוק הגדולים והחשובים של לשון־הקודש. בעבודתם המדעית לגילוי שרשי המלים והניבים ותוך קביעת כללי הלשון, היו בעלי הדקדוק לא רק שואבים ידיעותיהם מספרי התנ״ך, אלא בעת ובעונה אחת היו גם מסבירים ומפרשים פסוקים ומלים בלתי מובנות.

החקר השיטתי של שפת עבר ודקדוקה, החל בתקופת רבנו סעדיה הגאון ונמשך על ידי מנחם בן סרוק, דונש בן לאבראט, ר׳ יצחק איבן גיקאטילה, ר׳ יהודה איבן חיוג׳ ור׳ יונה אבן ג׳נאח.

ביצירותיהם של המדקדקים הללו השתמשו גם מפרשי התנ״ך המפורסמים רש״י, רבי אברהם אבן עזרא, רד״ק (ר׳ דוד קמחי), אשר אף הם הרחיבו ופיתחו את מדע לשון הקודש, שפת התנ״ך.

על חייו הפרטיים של ר׳ יונה אבן ג׳נאח ידוע לנו אך מעט מזעיר. אפילו שם אביו ושם משפחתו לא ידועים לנו. השם ג׳נאח אינו בעצם שם אלא מעין תואר, כינוי שפירושו בערבית ״בעל כנפיים״.

אבן ג׳נאח נולד בקורדובה הספרדית ב'תור הזהב,׳ של יהדות זו, שהצטיינה אז בכל התחומים, הן ברוחניות והן בכלכלה ובמדע. הוא נולד לפני כ־1,000 שנה וחי בעירו ובזמנו של ר׳ שמואל הנגיד.

לאחר שמילא את כרסו בתורה, בש״ס ובפוסקים, הוא שלח ידו בפיוט אולם חיש מהר נוכח לדעת כי כשרונותיו נוטים בכיוון אחר וכי בתחום זה לא תאיר לו ההצלחה פנים. כך הוא מספר על עצמו באחד מספריו.

מאוחר יותר הוא נמנה על תלמידיו של ר' יצחק איבן גיקאטילא, מפיו למד דקדוק השפה העברית וכן ערבית.

בעת ובעונה אחת הוא למד גם רפואה והתפרסם כרופא ברוך־כשרון. הוא חיבר גם ספרי רפואה, ובמיוחד נתפרסם ספר רפואות שלו, בו כינס את כל התרופות שהיו ידועות בדורו ואת צורת השימוש בהן. אולם יחד עם כל זאת, הוא נמשך במיוחד אל חקר לשון הקודש ולימודי הגמרא, בהם השקיע את מיטב כוחותיו.

בשנת ד׳ תשע״ב (1,013), בעת מלחמת אחים בין השליטים הערביים, סבלה קהילת קורדובה אבידות רבות. יהודים רבים נהרגו ונפצעו ואחרים נמלטו מהמקום כל עוד נפשם בם. ר׳ יונה אבן ג׳נאח, יחד עם יהודים רבים אחרים, שביניהם היה גם ר׳ שמואל הנגיד, ברח לסאראגוסה. כאן השלים את מלאכתו בתחום חיבור ספרי הדקדוק.

כפי שר׳ אברהם אבן עזרא מעיד עליו, בהקדמה לספרו מאזניים, חיבר ר׳ יונה בתחומי חקר השפה שבעה ספרים, שהחשוב בהם הוא ספר השרשים. הספר הראשון שלו, אותו חיבר עוד בהיותו בקורדובה, הוא ספר ההשגה. ספר זה מהווה השלמה או הוספה לספרי ר׳ יהודה אבן חיוג׳. בספרו זה מביא ר׳ יונה דברים רבים, אותם החסיר ר׳ יהודה וכן השגות על מסקנות מסויימות שלו.

אולם לר׳ יהודה אבן חיוג׳, שחי בקורדובה שנים מעטות לפני כן, היה חוג תלמידים עליו נמנה גם ר׳ שמואל הנגיד. השגותיו של ר׳ יונה, בהן תקף אחדות ממסקנותיו של אבן חיוג׳, עוררו מורת־רוח מרובה בקרב חוגי תלמידיו של הלז. במיוחד יצא נגד אבן ג׳נאח ר׳ שמואל הנגיד, שביקש להוכיח כי שיטת אבן חיוג׳ היא הנכונה. התוצאה היתה שר׳ יונה נאלץ לחבר ספר מיוחד, בו דחה את השגותיו של ר׳ שמואל הנגיד, על השגותיו שלו...

לאחר מכן חיבר ר׳ יונה אבן ג׳נאח עוד שני ספרים באותו נושא. אחד מהם הוא ספר ההשוואה, בו הוא תירץ את הקושיות שהעלו מתנגדיו וכן פירוש על ספרי ר׳ יהודה אבן חיוג׳.

יצירתו העיקרית של ר׳ יונה אבן ג׳גאח היא, כאמור, ספר השרשים וספר הרקמה, שני חלקים של חיבור אחד, הידוע יותר בשמו הערבי המקורי כתאב אלתנקיח. ספר זה תורגם לעברית על ידי המתרגם המפורסם, שתרגם גם את הכוזרי ואחדים מספרי הרמב״ם, ר׳ יהודה אבן תיבון. (ר׳ יהודה אבן ג׳נאח חיבר כמעט את כל ספריו בשפה הערבית, השפה שהיתה בימים ההם הידועה והנפוצה ביותר הן בספרד, והן במדינות המוסלמיות הסמוכות.)

ספר הרקמה מכיל 46 פרקים. חלקו הראשון עוסק בדקדוק ואילו חלקו השני בתחביר ופירושים שונים.
ספר השרשים מכיל 22 מאמרים, לפי מספר אותיות הא׳־ב׳. כל מאמר מחולק ל״שערים״, ״שער״ לכל שורש, עם כל הסתעפויותיה של המלה. לשני הספרים האלה, מלבד ערכם הגדול כספרי דקדוק יסודיים, נודעת חשיבות מרובה גם בתחום פרשנות התנ״ך והבנתו. המחבר קובע עקרונות לשוניים, שבעזרתם ניתן להסביר פסוקים קשים להבנה.