רבי מאיר בר’ יעקב שיף, המכונה מהר”ם שיף, הפוסק הנודע ובעל החידושים על הש”ס, נולד בפרנקפורט שליד הנהר מיץ בשנת ה’שג”ז (1,608) בערך.

משפחתו היתה משפחה רבנית מכובדת וותיקה שבניה שימשו ברבנות והיו פרנסי קהילת פראנקפורט זה דורות רבים. אביו, רבי יעקב הכהן שיף, היה ראש הישיבה שבעיר. בנו, מאיר, שלמד בישיבתו, הצטיין כבר בצעירותו בהתמדה ותפיסה חריפה. הוא היה חריף ובקי וגילה כשרונות כשל גאון מובהק.

בגיל 17 הוא נתמנה דיין בעיר פולדה, בה היתה אז קהילה גדולה ובתוכה תלמידי הכמים גדולים. מאוחר יותר הוא הפך לרב אב"ד וראש הישיבה של העיר הזאת.

מלבד גאונותו בכל חדרי התורה, היה המהר”ם שיף מקובל בעל שם. למרות גילו הצעיר (הוא נפטר בגיל 36) הוא היה מוכר כאישיות אגדית ונחשב איש אלוקים קדוש, אשר סיפורי נפלאות התהלכו על אודותיו. סיפרו כי אליהו הנביא בא אליו ולימדו תורה וקבלה.

המהר”ם שיף כתב חידושי תורה על הש”ס וארבעה טורי השו”ע. בצוואתו הוא ביקש לגנוז את כל כתביו בארון סגור ולמסרו למשמרת למשפחתו, עד אשר יקום מישהו מנכדיו שיהיה מתאים וראוי לכך וההוא יוציא את דברי התורה וילבישם בלבוש המתאים להם.

השאיר אחריו בן, בשם זנוויל, שנפטר מאוחר יותר ערירי ובת בשם הינלה. (נכדו של המהר”ם שיף, ר’ יהיאל מיכל, שהדפיס את “חידושי הלכות מהר”ם שיף”  (1,441-1,447) כותב בדברי הקדמתו כי סבו ידע שבנו יסתלק מן העולם מבלי שישאיר אחריו ילדים).

חלק גדול מכתבי היד של המהר”ם שיף הלך לאיבוד והלק אחר נהיה למאכולת אש, בשריפה הגדולה שפרצה ב-1,711. אי-לכך רק חלק מסויים מכתבי המהר"ם הגיעו לידי נכדו (מצד בתו) ר’ יחיאל מיכל בר’ וולף שטרן כ”ץ, תושב פרנקפורט, שפרסם אותם לראשונה.

החידושים שנדפסו הם על מסכתות ביצה, כתובות, בבא מציעא, חולין וגיטין. בחלקם נמצאו ונדפסו החידושים גם על המסכתות מגילה, בבא קמא, בבא בתרא, סנהדרין וזבחים.

דרכו של המהר”ם שיף בפירוש הגמרא היא דרך הפשטות, היינו להסביר את הסוגיות בצורה מובנת, פשוטה, ולא בדרך הפלפול. בישיבתו הוא נהג להתפלפל לפעמים, אולם זאת עשה רק כדי לחדד את מוח התלמידים. יחד עם זאת הדגיש תמיד את חשיבותו של הפשט. מלבד זאת הוא היה מגן בלהט על הגרסאות השונות ומסביר או־תם, עד שנהיו מובנים ללומדים. הוא כעס על פרשנים, וביניהם אף גאונים ידועים כמו המהרש”ל ואחרים, שהיו מגיהים את הגרסאות השונות של הגמרא. לפי דרכו של המהר”ם שיף והסבריו, לא היה כל צורך בהגהות הללו.

מאידך הוא מתנצל בכתביו כי בגלל טירדות הזמן והיותו עסוק מאד בעניני הקהילה, היה נאלץ לכתוב בקיצור נמרץ ואף לא עלה בידו לדקדק כפי שהיה רוצה. מסיבה זו יש בין הפירושים שלו גם כאלה שקשים מאד להבנה. מה שהכביד עוד יותר בהבנת פירושיו המסובכים הוא שחלק ניכר מכתבי הד נעלמו, או נשרפו,
כפי שהזכרנו. במרוצת הזמן נכתבו ביאורים ופירושים על פירושו - כדי להסביר את החלקים הקשים להבנה.

המהר”ם שיף נהג את רבנותו ביד רמה. הוא הלך בדרכי התורה ולא נטה מן האמת הצרופה ימין או שמאל. כאשר בעלי הבתים העשירים של העיר לא תמכו בישיבה ולא החזיקו בידי לומדי התורה, במדה שהוא ציפה מהם, גער בהם המהר"ם שיף ותבע מהם למלא את החוב המוטל עליהם.

בעת ובעונה אחת הוא תיקן תקנות חשובות בחיי הקהילה, כדי לחזק את לימוד התורה וקיום המצוות בחיי היום-יום.

מאוחר יותר הוא הוזמן על ידי קהילת פראג, הקהילה הגדולה בה כיהנו גאונים גדולים בכס הרבנות, לבוא ולכהן בה כרב ואב בית דין. המהר”ם שיף קיבל את ההזמנה והתישב בפראג , אך זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר, בגיל צעיר. בן 36 היה במותו.

“חידושי הלכות מהר”ם שיף” הודפסו ומודפסים במרבית הש”סים, בין הפירושים האחרים ותופסים ביניהם מקום מכובד.