רבי יחזקאל לנדאו, הנודע על שם מפעל חייו ה”נודע ביהודה”, נולד בעיירה פולנית בשם אופטוו. אביו, רבי יהודה בן צבי הירש סג”ל לנדאו, היה יהודי אמיד ויחד עם זאת תלמיד חכם שפעל רבות למען הקהילה של עיירת מולדתו. הוא שימש ראש הקהל במקומו כל ימי חייו והיה חבר ב”ועד ארבע הארצות”.

כל זה איפשר ליחזקאל הצעיר להכיר את הבעיות של היהודים בני זמנו. יחד עם זאת הוא קיבל, כמובן, חינוך מעולה אך העושר הכבוד והנוחיות שסובבו אותו לא גרמו לכך שיגבה לבו וירומו עיניו. אדרבה, הוא היה צנוע ועניו, אהב את הלימודים והתמסר להם.

רבו הראשון של יחזקאל הצעיר היה רבי יצחק מוולאדימיר שגילה חיש מהר כי כשרון נדיר נמצא תחת ידיו. בהדרכתו התקדם הנער בלימודיו ועלה מעלה מעלה, עד שזכה להערכתם של רבנים ידועי־שם עוד לפני שהגיע לבר־מצוה.

בגיל 14 הוא נשלח לברודי שהיתה מרכז יהודי חשוב בימים ההם. במשך ארבע השנים הבאות הוא התמסר ללימודים ולמשא־ומתן הלכתי עם תלמידי־חכמים המובהקים שהיו בעיר. בגיל שמונה־עשרה הוא התחתן, כמנהג הימים ההם, בנושאו לאשה את בתו של יהודי ידוע־שם ר׳ ייקלקו מדובנו. לזמן קצר הוא יושב עם חותנו, הדואג לכל מחסורו של הזוג, כדי שחתנו יוכל להתמסר ללימודים באין מפריע, אולם לאחר מכן הוא מתגעגע חזרה לברודי ומשפיע על חותנו שיעבור לגור שם, עם כל משפחתו.

עוד לא היה בן עשרים כאשר נבחר רבי יחזקאל לנדאו כראש בית הדין הרבני של ברודי עירו. היה זה כבוד נדיר, שרק לעתים רחוקות ניתן לתלמיד חכם כה צעיר. רבי יחזקאל השתמש בתואר "דיין" ובמשרתו זו החזיק במשך 11 שנה.

במשך זמן זה הוא השיב על שאלות רבות שהופנו אליו מקהילות קרובות ורחוקות בכל הענינים הנוגעים לצד ההלכתי של חיי היום־יום, הן בתחום הדתי, החברתי והסוציאלי, חיי המסחר וכו'. כולם הכירו בו כבסמכות הלכתית עליונה.

שאלות אלו שהופנו אליו והתשובות שהשיב עליהן, היוו מאוחר יותר את היסוד ליצירתו הגדולה, הלא היא הספר "נודע ביהודה”, על שמו הוא גם נקרא.

מברודי נקרא רבי יחזקאל לנדאו לכהן כרב בקהי לת יאמפול (בשנת 1745). בשבתו על כס רבנות זו, הוא נאלץ לחוות דעתו בויכוח המר שפרץ בין שני גדולי התורה, רבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ. המחלוקת איימה לפלג את העולם היהודי לשניים. רבי יהונתן היה רבה הראשי של פראג, תלמיד־חכם גדו ל וירא־שמים. רבי יעקב מצידו היה אף הוא למדן גדול וקנאי שקהל גדול של מעריצים וחסידים נהה אחריו והודות לעשרו הוא היה בעל השפעה גדולה על סביבתו.

רבי יעקב עמדין האשים את רבי יהונתן בכך שהוא מפיץ קמעות שלתוכנם זיקה וקשר ל”תורת” הכזב של נביא השקר, שבתי צבי. הפרשה גרמה לסיבוכים נוראים ברחוב היהודי. רבים, שהיו חרדים לתוצאות האפשריות של התפשטות הכזב השבתאי, נתנו אימון בהאשמה וכך התפשטה המחלוקת כשרבים וטובים מצדדים עם רבי יהונתן ואחרים עם רבי יעקב עמדין.

בסופו של דבר נקרא ה”נודע ביהודה” כדי שיבדוק את הדבר ויביע דעתו, לאחר שהוא היה מוכר כסמכות שאין עליה עוררין, הן בהלכה והן בקבלה. רבי יחזקאל לנדאו הביע את אימונו ביושרו ותמימות דרכו של רבי יהונתן אייבשיץ והשקיע מאמצים רבים, כדי לפשר ולהשכין שלום בין שני האישים הדגולים. תשובתו השקולה ומאמציו להשגת שלום עוררו תשומת־לב והתפעלות בכל רחבי העולם היהודי.

כאשר התפנתה משרת הרב הראשי בפראג, פנו פרנסי קהילה עתיקה ומפוארת זו אל רבי יחזקאל
לנדאו והזמינוהו לבוא ולכהן פאר בעירם. ה”נודע ביהודה” קיבל את ההזמנה ברצון.

בפראג ניתן ל”נודע ביהודה” שדה פעולה נרחב לפיתוח כשרונותיו והפעלת השפעתו הגדולה על החיים היהודיים. כפי שאפשר היה לצפות, היתה, בפראג קבוצה של בעלי בתים שהתנגדו בתחילה לבחירתו של רב כה צעיר ותקיף בדעתו, אולם בגישתו הרצינית, זכה רבי יחזקאל חיש מהר גם באהדתם של מתנגדיו. חלק גדול מזמנו ומרצו הוא השקיע בישיבת פראג, שזכתה, תחת הנהגתו, לתנופה חדשה ונתוספו לה תלמידים חדשים רבים. התלמידים המצטיינים ביותר מכל חלקי אירופה החלו לנהור לישיבה זו, ביניהם היה, בין השאר, רבי אברהם בן יחיאל דנציג, מחבר “חיי אדם”.

ה”נודע ביהודה”, בצד היותו רב וראש ישיבה, היה מנהיג דגול. הוא שקד על טובת הקהילה היהודית ופעל רבות לתיקון היחסים בין יהודים לאינם-יהודים. שמעו יצא בכל העולם ורבנים מקהילות קרובות ורחוקות ואף מעבר לים, פנו אליו בשאלותיהם בכל תחומי החיים היהודיים. שאלות אלו, שהתרבו מיום ליום, היוו, כאמור, את היסוד, לספרו המפורסם, “נודע ביהודה”.

יחד עם זאת היה רבי יחזקאל לנדאו גם פטריוט גדול של הארץ בה הוא חי. יושרו, ואופיו הטוב, מסירותו לטובת הכלל והפטריוטיות הרבה שלו, זכו להערכה כללית הן מצד חצר המלכות והן מצד חוגי הממשלה. יחסים טובים אלה עם השלטונות איפשרו לו להתערב לעתים קרובות למען אחיו היהודים ולהקל את מצבם. כאשר מתה המלכה הזקנה, מריה טרזיה, חיבר רבי יחזקאל לנדאו הספד עליה, שהיה כה נוגע ללב, עד שמצאו לנכון לתרגמו לגרמנית ולהביאו לידיעת הממשלה...

כאמור, עיקר עבודתו הספרותית של רבי יחזקאל לנדאו היה ספר השאלות־ותשובות “נודע ביהודה”. בספר זה מרוכז חומר רב הנוגע לחיי היהודים על כל שלביהם ושטחיהם. לפעמים גם הממשלה נועצה במחבר, כאשר עלתה על הפרק שאלה כלשהי שנגעה ליהודים.

מלבד ספרו “נודע ביהודה”, חיבר רבי יחזקאל לנדאו את הספרים הבאים:

ציון לנפש חיה - הערות ופירושים על מסכתות התלמוד. כינויו המקוצר של הספר הזה הוא צל”ח.
אהבת ציון - ספר דרושים.
דרוש לציון - הכולל דרושים והערות על התלמוד.
דרוש להספד - על המלכה מריה טרזיה.
דגול מרבבה - פירוש על השולחן־ערוך.
מראה יחזקאל - פירוש על התלמוד.

רבי יחזקאל לנדאו, “הנודע ביהודה” נפטר בשנת 1793 , בגיל 80 לחייו. מותו היה אבידה שאין לה תמורה לא רק ליהודי פראג, להם שימש רב ומורה דרך בחיים, כי אם ליהדות אירופה כולה.