קרוב למוזיאון נמצא בית־כנסת שהוא בנה וליד בית הכנסת קבר, הדומה בכל לקבר רחל. במקום זה קבורים משה מונטיפיורי ואשתו יהודית. באחוזת מונטיפיורי פועלת ישיבה, בה לומדים מספר תלמידים ממוצא ספרדי. לפני שנים אחדות קיבלו מוסדות חב״ד שבלונדון את הפיקוח על מקום היסטורי זה ונתאפשר להם לקיים מחנה קיץ באחוזת מונטיפיורי.

אלה הם מזכרות שמשה מונטיפיורי הותיר אחריו לאחר מותו. אולם המזכרת הגדולה ביותר, זה שמו הטוב, שלו זכה הודות לשירותים הטובים שעשה, למען אחיו היהודים. 

משה מונטיפיורי היה תעשיין וסוחר שרכש לו הון עצום. יחד עם זה היה עסקן נאמן ומסור, שתדלן מדינאי ודיפלומט שמסר את נפשו למען אחיו הנתונים בצרה, בכל מקום לשם בא, הוא נתקבל בכבוד מלכים ע״י שליטי מדינות. מלכים ורוזנים חיפשו את ידידותו. הוא הגן על הענין היהודי בגאוה ובבטחה והיהודים שחיו בתקופתו היו אסירי תודה לו על פועלו למענם.

משה מונטיפיורי נולד בי״ג בחשון שנת ה'תקמ״ה (1784) בליוורנו שבאיטליה. סבו, משה חיים מונטפיורי, היה יליד ליוורנו, שהתישב מאוחר יותר בלונדון. היו לו שבעה עשר בנים ואחד מהם, יוסף אליהו, היה אביו של משה. כאשר הוא הגיע, יחד עם אשתו, במסע עסקים לליוורנו, נולד משה בעיר האיטלקית. 

משה מונטיפיורי גדל בלונדון באוירה של תורה ומצוות והוא נשאר יהודי נאמן ומסור כל ימי חייו. בלונדון הוא פיתח עסק גדול, בשותפות עם אחיו אברהם. היו להם עסקים משותפים עם בית רוטשילד, הם עסקו בפיננסים וייסדו מפעלים תעשייתיים גדולים. כן ייסדו האחים מונטיפיורי חברת ביטוח וחברת גז, שהכניסה תאורת גז בהרבה ערים גדולות באירופה. כן שלחו ידם בבנין מסילות ברזל. והיה להם חלק ביוזמות כלכליות מסועפות אחרות. 

משה מונטיפיורי היה עשיר מופלג וזכה לפירסום רב. בשנת 1837 הוא נתמנה ״שריף״ (משרה של כבוד) בלונדון. הוא היה היהודי השני שתפש עמדה חשובה זו. באותה שנה עצמה העניקה לו המלכה ויקטוריה, שזה עתה עלתה על כס המלכות הבריטי, תואר של אבירות, עם הזכות להשתמש בכינוי ״סיר״. בשנת 1846 הוא זכה לתואר בארון. הוא מילא שורה של תפקידים חשובים, הן במישור היהודי והן במישור החברתי הכללי. 

משה מונטיפיורי היה שונה בהרבה מאותם יהודים, אשר, לאחר שהם זוכים לעושר וכבוד, הם פונים עורף לעמם ולדתם. משה מונטיפיורי נשאר יהודי דתי כל ימי חייו. כבר בגיל צעיר החל להתענין בגורל היהודים ומאוחר יותר הוא ניצל, לא אחת, את השפעתו הגדולה. כדי להשיג שוויון זכויות ליהודי אנגליה. הוא היה גבאי של הקהילה הספרדית בלונדון ושש פעמים נבחר כראש הקהל. במשך תקופה של 36 שנה עמד משה מונטיפיורי בראש ״ועד שליחי הקהילות״, אירגון הגג של איחוד הקהילות, המיצג כלפי חוץ את יהדות בריטניה. כאשר הוא פרש ממשרתו זו בגיל תשעים, נתן לו איחוד הקהילות מעין "מתנת פרידה״ בסך שנים עשר אלף לירות שטרלינג. את כל הסכום הזה תרם משה מונטיפיורי לבנית בתים לעניי ירושלים. 

בהיותו יהודי חרדי, הוא אהב את ארץ-ישראל ותמך במוסדות היישוב כאן ביד רחבה. הוא ביקר בארץ שבע פעמים, באחרונה בשנת 1875 בהיותו בן 91 שנה. אם ניקח בחשבון את קשיי הנסיעה של הימים ההם, נוכל להעריך את משמעות הנסיעה לאדם בגילו. בביקורו זה תרם סיר משה מונטיפיורי סכום נכבד למוסדות שונים בארץ ישראל. הוא בנה בתי־כנסת, תמך בישיבות וייסד שורה של מוסדות צדקה וחסד. הוא בנה בנין על קבר רחל בשנת 1866 . זהו הקבר המפורסם הידוע עד היום. יהודי ארץ ישראל קיבלו את סיר משה כשליח השם, שנשלח אליהם כדי לסעדם בדחקם. חלק נכר משכונות ירושלים נקראות על שם משה מונטיפיורי, והן "ימין משה״, "זכרון משה״, "מזכרת משה וקרית משה״.

כאשר הועלתה עלילות הדם הנוראה נגד יהודי דמשק, בשנת 1840, הלך לשם משה מונטיפיורי אישית, כדי להגן על היהודים החפים מפשע. העלילה השפלה, שלפיה משתמשים היהודים בדם נוצרי לאפית המצות לפסח, איימה לא רק על חייהם של האנשים עצמם, אלא על כל הקהילה היהודית בדמשק ועל כל היהודים באשר הם. משה מונטיפיורי הצליח, בעזרת מנהיגים יהודיים ולא־יהודיים אחרים, להביא את השולטן לידי כך, שהוא פירסם הצהרה, בה הוא קובע, כי לעלילת הדם אין יסוד והוא אוסר באיסור חמור להעלותה מחדש.

בשנת 1846 הזמינה ממשלת רוסיה רשמית את סיר משה מונטיפיורי, לערוך ביקור ולעמוד על מצב היהודים במקום. ממשלת הצאר, שניסתה לבולל את ההמונים היהודיים בעזרת מספר מנהיגים יהודיים שנמנו על תנועת ה״ההשכלה״, ביקשה לנצל את השפעתו הגדולה של אישיות יהודית חשובה כמונטיפיורי, כדי לקדם את מטרותיה. הממשלה קוותה, כי מונטיפיורי יעזור לה לנצח את התנגדותם של המנהיגים החרדיים, שסרבו לשתף פעולה ואשר עשו הכל. כדי לסכל את תוכניות ההתבוללות של המשכילים. בראש הלוחמים נגד כל נסיון לטשטש הזהות היהודית עמד הרבי מלובבי׳ץ דאז, ה׳״צמח צדק", שהקדיש לילות כימים למאבק נגד המחבלים בכרם ישראל. 

סיר משה מונטיפיורי קיבל את ההזמנה, אולם לא היו לו כל כוונות לההפך כלי־שרת בידי המשכילים והמתבוללים. הוא היה מעונין להכיר מקרוב את חייהם ומצבם של יהודי רוסיה, שמנתה אז חלק גדול מיהדות העולם. יותר מזה, הוא רצה לראות מה יוכל לעשות בו במקום, כדי למנוע הישנותם של הפוגרומים והרדיפות, שהיו מנת חלקם של יהודי רוסיה.

בהגיעו לפטרבורג נתקבל סיר משה עיי שר הפנים, הרוזן קיסילב, ושר החינוך אוברוב, שקידמו את פניו בשורה ארוכה של ״האשמות״׳ שהיו מכוונות נגד יהודי רוסיה ובמיוחד נגד המנהיגים הדתיים שלהם. אולם סיר משה מונטיפיורי לא התרשם מדבריהם של שרים אנטישמיים אלה וכן לא שעה לדברי המשכילים, אלא החליט לערוך מסע בעיירות ובכפרים, בהם מתגוררים המוני היהודים.

בשובו ללונדון הוא חיבר שני תזכירים, בהם עיבד את החומר שאסף בעת מסעו. אחד התזכירים הוא שלח אל שר הפנים הרוסי ואילו השני לעמיתו, שר החינוך. סיר משה מונטיפיורי כתב להם בצורה עדינה, אך תקיפה, כי לבעית היהודים ברוסיה אין כל קשר עם החינוך היהודי, העומד על רמה גבוהה. הוא הפריך את האשמות השוא, המוטחות נגד היהודים ולעומת זאת הוא האשים את הממשלה, כי היא נוהגת לגבי היהודים איפה ואיפה ומפלה אותם לרעה, לעומת אזרחים אחרים. להלן תיאר את המצב הכלכלי הקשה של יהודי רוסיה ובסיבה לכך ציין את מדיניות הממשלה, צוויה, הוראותיה ותקנותיה, כמו הגירושים, הפוגרומים והעונשים הכלכליים, המוטלים על היהודים. 

הוא דרש מממשלת רוסיה זכויות שוות ליהודים וציין, כי דבר זה יהיה לברכה לא רק ליהודים. כי אם גם למדינה. ואכן, הודות למסירות נפשם של יהודי רוסיה, שנתעוררו ע״י ביקורו של סיר משה מונטיפיורי, ויתרה הממשלה בסופו של דבר על תוכניות כפיה רבות, שנועדו להביא את היהודים לידי התבוללות. גם מצבם הכלכלי השתפר קמעה, הודות להמליצותיו של סיר משה.

בשנת 1858 נתקבל סיר משה מונטיפיורי ע״י האפיפיור, אשר באוזניו מחה על היחס לילד יהודי איטלקי, שהוכרח בכח להמיר את דתו, בשוכבו על ערש דוי. הדבר קרה כאשר העוזרת, הלא־יהודיה, התיזה על הילד החולה מים והכנסיה הכריזה, כי הוא הפך בכך להיות נוצרי. אולם הכנסיה לא הסתפקה בהכרזה זו והילד נלקח בכח מהוריו וחונך כנוצרי. מקרהו של ילד זה עורר התרגשות רבה, אולם שום התערבות לא עזרה והילד לא הוחזר להוריו.

בשנת 1872 ביקר מונטיפיורי פעם נוספת ברוסיה ונתקבל ע׳׳י הצאר אלכסנדר השני. מונטיפיורי שמח לראות. כי בין שני ביקוריו צמח ועלה מעמד חדש של סוחרים ובעלי מקצוע יהודיים. אולם הוא לא הבחין, משום מה, בהתבוללות שפשתה בקרב מעמד "עלית" זה.

בהיותו ברומניה, לשם נסע כדי לעזור ליהודים, נתקף פעם סיר משה ע״י אספסוף נרגז והוא נמלט כל עוד נפשו בכפו. אולם לא היה דבר, שיוכל לעצרו. או למנוע בעדו, כאשר המדובר היה בהושטת עזרה ליהודיים עניים ונדכאים. 

סיר משה מונטיפיורי נפטר בי״ג מנחם אב .שנת 1835, זקן ושבע ימים. כשהוא בן 101. מוזיאון מונטיפיורי מכיל אוסף גדול של כלי כסף וזהב אמנותיי,׳ אותם קיבל סיר משה במתנה ממלכים ורוזנים. שבחצרותיהם הוא ביקר. 

יום השנה לפטירתו נשמר בקפדנות ע״י מוסדות רבים. שנהנים עד היום מכספי הקרנות שהוא הקים לצורך זה.