לדעת רבנו בחיי, בשר וחלב הוא איסור שיתבטל לעתיד לבוא. הטעם לכך נעוץ בעובדה שאלו שני דברים מותרים כשכל אחד לעצמו, ורק החיבור ביניהם בעייתי. בעייתיות זו תיפתר לעתיד לבוא (כמוסבר בהרחבה בגיליון הקודם).
 
מה בדבר איסורי כלאיים, שזהים במהותם לאיסור בשר וחלב? גם כאן כל מין כשלעצמו מותר, והבעיה היא רק בחיבור בין המינים. האם יחול אפוא לעתיד לבוא גם על כלאיים ההיתר שנאמר לגבי בשר וחלב?
 
התשובה מתחלקת בין סוגי הכלאיים השונים. באופן כללי קיימים שלושה מינים של איסורי כלאיים: כלאיים בחי – הכלאת שני מיני בעלי חיים, כלאיים בצומח – הכלאת מיני זרעים או הרכבת מיני אילנות, וכלאיים בדומם – אריגה (או טוויה וכדומה) של צמר ופשתן יחד. שעטנז.
 
בכלאיים שבחי ושבצומח נוצרת תוצאה שלא הייתה קיימת בעולם בששת ימי בראשית. וזו בעצם ליבת הבעיה שבהם. ובלשונו של הרמב"ן: "המרכיב שני מינים... כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש-ברוך-הוא בעולמו כל הצורך". נימוק זה מפלה לחומרה את הכלאיים בחי ובצומח ואין אפוא שום אפשרות שהם יותרו אי פעם.
 
לעומת זאת, בשעטנז לא נוצרת מציאות שלישית חדשה. הצמר נותר צמר והפשתן נשאר פשתן, ותמיד ניתן לחזור ולהפריד ביניהם.
 
(זהו גם הנימוק הרוחני לכך שקיימת אפשרות גם כיום להתיר שעטנז: מעיקר הדין, מותר לקשור פתילי תכלת מצמר בבגד פשתן (אם כי חכמים אסרו זאת מסיבות שונות). כמו כן, בבגדי הכוהנים היה (ויהיה) חיבור של צמר ופשתן. כי כאמור, מדובר בחיבור שלא מחולל שינוי מהותי בחומרים המתחברים, ולכן מתירה אותו התורה במצבים מסוימים)  
 
הערבוביה שבשעטנז הינה בעצם עוד פחות בעייתית מזו שבבשר וחלב. בבשר וחלב משתנים הטעמים של המרכיבים בתערובת, אך בשעטנז – לא נוצר שום שינוי מהותי באף אחד משני המרכיבים. ולכן מסתבר לומר כי גם הוא יותר לעתיד לבוא (אלא שבהזדמנות, הסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח כי איסור זה יישאר על כנו).
 

מקורות: תלמוד בבלי חולין קח, א. במדבר רבה פרשה יב, ח. רמב"ן ורבנו בחיי על ויקרא יט, יט. רבנו בחיי על משפטים כג, יט. מאמר דיבור המתחיל 'איתא במדרש תילים כשביקשו' תרל"ד. מאמר דיבור המתחיל 'כשעלה משה' תרס"ז. ליקוטי שיחות כרך כט תצא א. קונטרס 'הלכות של תורה' תשנ"ב.