בשבוע שעבר קראנו את פרשת תולדות, כאשר יעקב איבנו קיבל את הברכות מאביו יצחק, ואחיו עשיו שציפה לברכות כעס כמובן, ולכן הוריו של יעקב שלחו אותו הרחק מהישג ידו של עשיו. רש"י מציין כי יעקב ברח ולמד תורה במשך ארבע עשרה שנים.

עלינו לשאת עיניים אל האין, אל האין סוף ולהיזכר בתכליתה של הגלות – ההתעלות שתהיה לכולנו בגאולה השלמה.

על כל אחד מאתנו מוטלת אחריות לזולת שעדיין איננו כפי שהוא צריך להיות, כי יש ביכלתנו לעשות משהו בנידון. אינך יכולה לשבת בביתך בשלווה ולומר, "אה, זה לא העסק שלי. העיקר שאני בסדר", כי במדה מסוימת את אחראית לחסרונותיו של הזולת, כי אנו ערבים זה לזה. זהו המסר של הרבי האמצעי.