Chabad.co.il - פורטל חב"ד בישראל | שיעורים יומיים: חת"ת ורמב"ם

הלכות פרה אדומה פרק ט

הלכות פרה אדומה

פרק ט

הלכה א: כיצד מקדשין את המים באפר הפרה, נותן את המים שנתמלאו לשם מי חטאת בכלי ונותן אפר על פני המים כדי שיראה על פני המים, אע"פ שהיא חבית גדולה מלאה מים ומערב הכל, ואם נתן האפר תחילה ואח"כ נתן עליו המים פסל, ומהו זה שנאמר בתורה ונתן עליו מים חיים, כדי לערב את האפר במים.

הלכה ב: המקדש צריך שיתכוין ויתן האפר בידו על המים שנאמר ולקחו לטמא עד שיהיה מתכוין לקידוש ולמילוי ולהזייה, אבל אם נפל האפר מן הכלי שיש בו האפר לתוך המים, או שנטל האפר בידו ודחפו חבירו או הרוח ונפל האפר מידו על המים, או שנפל האפר מידו על צד הכלי או על ידו ואח"כ נפל למים ה"ז פסול.

הלכה ג: קידש פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי אחר לא נתקדשו, היה האפר צף על פני המים וכנס ממנו מלמעלה וקידש בו מים אחרים הרי אלו מקודשין, וכל שנגע במים אין מקדשין בו פעם שנייה, ואע"פ שניגבו ואפילו נשבה הרוח ונתנה את האפר על גבי המים אינו מנגבו ומקדש בו.

הלכה ד: כלי קטן שהיה בתוך כלי גדול והן מלאין מים והמים מעורבין כיון שנתן האפר במים שבכלי הגדול נתקדשו כל המים שבתוך הכלי הקטן, ואע"פ שהיה פיו צר ביותר ולא נכנס לו אפר שהרי המים כולן מעורבין.

הלכה ה: היה ספוג בתוך המים בעת שנתן האפר הרי המים שבספוג פסולין מפני שאינן בכלי, כיצד יעשה זולף את כל המים עד שמגיע לספוג ולא יגע בספוג, ואם נגע בספוג אף ע"פ שהמים צפין על גביו כל שהן פסולין, מפני שהמים שבספוג יוצאין ומתערבין במים הכשירין, נפל ספוג לתוך המים המקודשין נוטלו וסוחטו חוץ לכלי והמים שבכלי כשרין.

הלכה ו: שתי שוקתות שבאבן אחת שנתן את האפר לתוך אחת מהן אין המים שבשניה מקודשין, ואם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד או שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום ונתן אפר לאחת מהן הרי המים שבשניה מקודשין.

הלכה ז: שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכן שתי עריבות, וכן שוקת שנחלקה ונתן אפר בחלק אחד מהן, המים שביניהן אינן מקודשין, ואם חיברן בסיד או בגפסיס והם יכולות להנטל כאחת המים שביניהן מקודשין.

הלכה ח: מים מקודשין שנתערבו בהן מים אחרים כל שהוא אפילו מים שנתמלאו לקידוש הרי אלו פסולין, וכן אם ירד לתוכן טל הרי אלו פסולין, נפל לתוכן משקין ומי פירות יערה הכל וצריך לנגב הכלי ואחר כן יתן לתוכו מים מקודשין אחרים, נפל לתוכן דיו קומוס וקנקנתום וכל דבר שהוא רושם יערה וא"צ לנגב, שאם ישאר שם דבר הרושם הרי הוא נראה.

הלכה ט: המטביל כלי לחטאת במים שאינן ראויין לקדש צריך לנגב ואח"כ יקדש בו, הטבילו במים הראויין לקדש אינו צריך לנגב, ואם הטבילו לאסוף בו מים מקודשין בין כך ובין כך צריך לנגב.

הלכה י: קרוייה שהטבילה במים הראויין לקדש מקדשין בה, אבל אין אוספין לתוכה מי חטאת מפני שהמים שהוטבלה בהן נבלעים בתוכה ויוצאין ומתערבין במי חטאת ופוסלין אותן, נטמאת והטבילוה אין מקדשין בה שהמשקין הטמאין הנבלעין בגופה יצאו ויתערבו במים שמקדשין אותן בתוכה.

הלכה יא: מים מקודשין שנפל לתוכן שקצים ורמשים ונתבקעו או שנשתנו מראיהן פסולין, אפילו היו יבישים ביותר כגון הנמלה והרירה והכינה שבתבואה, נתן לתוכה חפושין אע"פ שלא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן הרי המים פסולין מפני שהיא כשפופרת והמים נכנסין בתוכה ויוצאין מתוכה עם הליחה שבה.

הלכה יב: מים מקודשין ששתה מהן בהמה או חיה פסולין, וכן כל העופות פסולין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת ואין ריר יוצא מפיה ומתערב במים, וכן כל השרצים ששתו אינן פוסלין חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקקת בלשונה ונמצאת הליחה יוצאה מפיה למים.

הלכה יג: מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשירים נשתנו מחמת עשן פסולין, הגלידו וחזרו ונימוחו כשירים אפילו נימוחו בחמה אבל אם המחן באור פסולין.

הלכה יד: אפר חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמו או מחמת עשן כשר, נשתנו מחמת אבק או שנפל לתוכו סיד או גפסיס או שנתערב בו אפר מקלה כל שהוא הרי זה פסול.

הלכה טו: החושב על מי חטאת לשתותן לא פסלן עד שישתה מהן, ואם שפך מן הכלי לתוך גרונו ולא נגעה שפתו במים שבכלי לא פסל.

הלכה טז: כלי שיש בו מים מקודשין שהניחו מגולה ובא ומצאו מכוסה הרי אלו פסולין שמא אדם שאינו טהור לחטאת נגע בהן שהרי אדם כיסהו בודאי, הניחו מכוסה ובא ומצאו מגולה אם יכולה החולדה לשתות ממנו או שירד לו טל בלילה פסולין ואם לאו כשרין מפני שיש כאן שתי ספיקות ספק אדם גילה או בהמה חיה ורמש ואם ת"ל אדם גילהו שמא היה טהור לחטאת או לא.

הלכה יז: המוסר מים מקודשין או מים שנתמלאו לקידוש לטמא לשומרן הרי אלו פסולין.

הלכה יח: שנים שהיו שומרין את המים ונטמא אחד מהן כשרים מפני שהן ברשותו של שני, טהר וחזר לשמור ונטמא השני כשרים מפני שהן ברשותו של ראשון, נטמאו שניהן כאחת המים פסולין.