כאשר כל המומחים לביטחון והידענים למיניהם, לא מצאו את ידיהם ורגליהם, ומלאו את פיהם מים. כאשר קברניטי האומות מבוהלים, והציבור כולו אחוז אימה ופחד מפני הבאות – נישא קול אחד בגאון וברמה, קולו המנחם של הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח. 

העיתוי המופלא למותו של סטאלין – בחג הפורים, יום מפלת צורר היהודים הראשון – הדגיש עוד יותר את העובדה שכמו בימים ההם, כך בזמן הזה נס גדול נעשה ליהודים בברית-המועצות וגרורותיה.

אובדת עצות נכנסה הרבנית חדרו של הרבי, אולם בראותה את פניו הקורנות, הבינה מיד מי "סחב" את הדברים ויצאה חרש מן החדר. היא כבר תשתדל לסדר ארוחה כלשהי מן השיריים שנותרו...

"ה'רבין' שלך", אמר אחד מהם, "אף פעם לא שכחנו אותו. היה זה לפני שלושים שנה, ילד אחד שר לפנינו את השיר הזה, וה'רבין' אמר לנו שלעולם לא נפגע בו. כה מתוק היה השיר, שאי אפשר היה שלא להיזכר בך, בשאולק'ה הקטן" - - - 

כאשר נכנסה אשתו של הגביר וביקשה ממנו נדבה לקבצני הפורים הללו, גער בה בעלה והורה לה לשלחם בידיים ריקות. בבושת פנים נאלצה האשה לחזור על עקבותיה ולסגור את הדלת, בהשאירה את הקבצנים בחוץ... ♦ מעשה שיכול היה להיות 

"יש לי 'ביטוח' טוב. אני נמצא בארץ ישראל בשליחותו של הרבי. גם הנסיעה במשאית הזאת היא בשליחותו של הרבי, והרבי אמר לנו לפני שיצאנו לדרך שכל מה שיקרה לשלוחים 'עלי ועל צווארי'. הוא לוקח אחריות מלאה על הכול, משום כך אינני פוחד". 

"המן לא היה יכול לשאת את העולם ולכן הגביהו אותו מעל העולם והייתה לו המפלה".

הדלת נפתחה ועל הסף הופיעו הבלשים, הפעם חמושים בנשק חם... הם התקרבו לשולחן ועמדו בקצהו האחר, בדיוק אל מול פני הרבי. אבל הרבי לא שם לבו אליהם, אלא החזיר פניו אל החסידים ואמר בקול בוטח: "נתחיל לומר דא"ח והם יתבטלו מאליהם".