זה התחיל כשהם היו שרויים באבל. לואיס ומרדכי, אחים צעירים תושבי ניו-יורק הגיעו לבית-הכנסת של הרב משה-אהרן גייסינסקי ונפגשו לראשונה באופן בלתי-אמצעי עם היהדות.
 
לואיס היה רציני במיוחד ותורת-ישראל ממש קסמה לו. ביקוריו בבית הרב גייסינסקי הלכו ותכפו והוא בילה עמו לילות שלמים בשיחות. בשלב מסוים החל להניח תפילין ולשמור שבת, והקשר שלו עם היהדות הלך והתהדק. בהזדמנות, הגיע עם הרב גייסינסקי ל-'770', כפי שמכונה מרכז חב"ד העולמי, שם פגש לראשונה בחייו ברבי מליובאוויטש מלך המשיח.
 
ערב אחד, היה זה במוצאי-שבת, יממה לפני יום-הכיפורים תש"כ, בשעה 10 בלילה, דפקו לואיס ומרדכי על דלת ביתו של הרב גייסינסקי. לצערם, הם לא הגיעו לביקור נימוסים.
 
"אחי חולה מאוד", פתח לואיס בלי הקדמות מיותרות. "נמצא גידול ממאיר בקיבתו והוא זקוק לניתוח דחוף, שמתעכב רק בשל היעדר מיטות בבית-הרפואה. הוא שוחרר זמנית ובינתיים הספיק לבקר אצל כמה רופאים מומחים. כולם אישרו את ממצאי הבדיקה שנערכה בבית-הרפואה, חוץ מאחד שטוען כי הניתוח אינו דחוף וכדאי להמתין עמו.
 
"היום התקשרו מבית-הרפואה והודיעו למרדכי כי התפנתה מיטה ועליו להגיע לניתוח. מרדכי השיב להם כי ברצונו להמתין, כדעת הרופא הבודד, אך רופאי המחלקה הזהירוהו, כי אם לא יגיע מיד – הם מסירים מעליהם כל אחריות למצבו. כעת", סיים לואיס, "אנו אובדי עצות. אנו מבקשים את עצתך".
 
הרב גייסינסקי הסביר לאחים כי לא עצתו תועיל להם. "בנושא הרה-גורל שכזה, צריך לפנות ישירות לרבי". הרב הדריך אותם לפנות אל הרב חודקוב, מזכירו האישי של הרבי ולספר לו על העניין. "אמנם קלושים הסיכויים שיאפשר לכם להיפגש עם הרבי בערב יום כיפור, אבל מי יודע.
 
"מכל מקום", הוסיף הרב גייסינסקי, "אם ידחה אתכם ויאמר לכם להעלות את בקשתכם על הכתב – היו נועזים מעט: מבלי לספר לאיש את מטרתכם, ודאו היכן נמצא הרבי והמתינו לו בפתח המקום. כאשר יצא, נצלו את ההזדמנות ובמהירות ספרו לו על בעייתכם". מבלי להתמהמה, יצאו השניים למלא אחר המלצת הרב.
 
באישון לילה, בשעה 12:45, צלצל הטלפון בבית הרב גייסינסקי. מעבר לקו נשמע קולו של לואיס מעודד: "חדשות טובות בפי, רבאיי".
 
כצפוי, לא אפשר להם הרב חודקוב להיפגש עם הרבי, וכעצת הרב גייסינסקי, הם ביררו ומצאו כי הרבי נמצא בחדרו והמתינו בסמוך לדלת החדר. בחצות בדיוק יצא הרבי מפתח חדרו ונעל את הדלת. לואיס ניגש אל הרבי והציג את עצמם. הרבי הזמינם להיכנס לחדרו. לפליאתם, אמר הרבי: "המתנתי לבואכם".
 
מרדכי, נשוא הבעיה, סיפר לרבי בעצמו בפירוט רב על מצבו ועל דעתם של הרופאים באשר לניתוח והטיפול הכדאי. הרבי האזין בקשב רב וכאשר מרדכי סיים אמר, כי יש לו הצעת טיפול אחרת בשבילו. "התחל להניח תפילין, כבר ממחר, והקפד על דיאטה אותה אמסור לך כעת. בעוד שלושה שבועות היפגש עם רופאי, ד"ר זליגסון. בעזרת השם, לא תצטרך כל ניתוח".
 
לואיס ומרדכי שהו בחדרו של הרבי זמן ארוך מאוד, וסקרנים שהבחינו בנעשה ניסו להציץ דרך הפתח והחלונות. מי אלו שזכו להתקבל אצל הרבי בערב יום הכיפורים...
 
הרבי חזר על דבריו המפתיעים: "חיכיתי שתבואו אליי", והוסיף: "אני שב ואומר, כי הרפואה היא שתניח תפילין". בסך הכול, חזר הרבי שלוש פעמים על כך שהתרופה היא הנחת תפילין.
 
למחרת, בעת חלוקת עוגת הדבש ("לקח") המסורתית, עבר הרב גייסינסקי לפני הרבי והרבי שאלו אם מרדכי הניח הבוקר תפילין. הרב גייסינסקי השיב, כי הוא משער שהניח. "וודא זאת", הורה הרבי.
 
מרדכי אכן הניח תפילין ואף רצה לצום ביום-הכיפורים. אלא שהדבר היה ממש מסוכן בשל מצבו.
 
לפני חג הסוכות פנה מרדכי אל הרב גייסינסקי, וביקשו לשאול את הרבי בשמו אם לערוך צילומי רנטגן אצל רופא מומחה, לבקשת האחות. הרבי השיב, כי אם מרדכי עצמו מעוניין בביצוע הצילומים, ניתן לעשותם. מרדכי אכן פנה לביצוע סידרת צילומים, אך אלו לא העלו דבר. "חזור אלי בעוד שישה שבועות", אמר הרופא בזהירות.
 
בפעם הבאה שפגשו האחים את הרב גייסינסקי, סיפר מרדכי בשמחה כי החל לעלות במשקל וכי חש הטבה גדולה.
 
כעבור שישה שבועות הגיע מרדכי אל הרופא לבדיקה חוזרת. שוב הצילומים לא היו ברורים והוא התבקש להישאר במשך היום במרפאה, לעריכת צילומים משווים נוספים.
 
לקראת ערב הודיע הרופא המומחה עצמו למרדכי כי לא נמצא דבר והוא משוחרר לביתו. הרופא התקשה להבין כיצד זה בבית-הרפואה היו משוכנעים כי בגופו מקנן גידול ממאיר. מרדכי, לעומתו, לא התקשה להבין...