את הסיפור הבא שמע הרב יחזקאל ליפשיץ, שליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בנפאל. היה זה בהיותו בלונדון, במסגרת מסע לגיוס כספים למימון פעילותו. הרב ליפשיץ יצר קשר עם מספר יהודים אמידים ואחד מהם, התרשם במיוחד מדבריו. הוא אמר לרב ליפשיץ כי אמנם קשה לו כרגע לסייע לו, מכיוון שכל כספו מושקע בעסקאות ענק – אך מכל מקום יעשה כל שביכולתו לסייע לו.
 
ואכן, כעבור מספר ימים הפקיד האיש בידי הרב ליפשיץ תרומה נכבדה. הרב ליפשיץ חש כי מאחורי הדחף של האיש לעזור מסתתר סיפור מסוים. מה פתאום שאדם יתאמץ לתת כאשר קשה לו? הרב ליפשיץ לא הסתיר את סקרנותו ובהזדמנות הראשונה שנפגשו, שאל על כך את האיש.
 
"אני להוט להשיב תודה לרבי מליובאוויטש. פעמיים הוא הציל את חיי!", אמר האיש והחל לספר:
 
"הפעם הראשונה הייתה לפני שנים רבות. ביום בהיר הגיע אליי שותפי הגוי ובפיו הצעה לעסקה מסחרית מפתה באחת ממדינות העולם השלישי. הוא סיפר לי על פרטי העסקה וההון הרב שנוכל לקצור ממנה – והתלהבתי מאוד. בו במקום החלטנו לרכוש כרטיסי טיסה ולטוס יחדיו לאותה מדינה כדי לסגור את העסקה.
 
"ימים ספורים לפני הטיסה פגשתי ידיד ותיק, חסיד חב"ד, וסיפרתי לו על העסקה הגדולה שאני הולך לסגור. אותו חב"דניק שכנע אותי כי טוב אעשה אם אתייעץ לפני צעד כה גדול עם הרבי מליובאוויטש. הסכמתי. בעזרתו כתבתי מכתב ושלחתי אותו למזכירות הרבי.
 
"בתוך זמן קצר הגיעה תשובת הרבי. לתדהמתי, במקום לברכני, כתב הרבי כי לדעתו לא כדאי להיכנס לכל העסק הזה! העסקה הייתה מפתה מאוד, אך תשובת הרבי ההחלטית לא הותירה לי מקום לספק. עוד באותו יום ביטלתי את הטיסה והודעתי על יציאתי מן העסקה.
 
"שותפי הגוי נדהם. הוא היה משוכנע שנטרפה עליי דעתי. "בגלל איזה רבי אתה הולך להפסיד כסף כה רב?". לאחר ניסיונות שכנוע מצדו, שעלו בתוהו – החליט הגוי לבצע את העסקה לבדו.
 
"לא ארכו הימים עד שנודע לי ממה הצילני הרבי. שותפי נסע לצד אחד בלבד... העסקה לא הייתה אלא תרגיל נוכלות של כמה אנשי-מאפיה, שרצחו אותו נפש ונטלו את כל כספו...
 
"הפעם השנייה שהרבי הציל את חיי הייתה בקיץ תשנ"ו. הייתי בניו-יורק למטרות עסקיות, ולפני חזרתי הביתה התקשר אליי ידיד ואמר לי כי אשתו נמצאת בניו-יורק ואמורה לחזור ללונדון בימים הקרובים. בקשתו הייתה כי אטוס עם אשתו באותה הטיסה ואדאג לה, כי זו הפעם ראשונה שהיא טסה בלעדיו. הסכמתי.
 
"שעות אחדות לפני הטיסה התקשר אלי אחי שמתגורר בניו-יורק וסיפר לי כי חלם חלום מוזר. הרבי מליובאוויטש נראה אליו בחיזיון והורה לו לצטט בפניי את הפסוק: 'הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך'. 'אין לי מושג למה התכוון הרבי', אמר אחי. 'יתכן וזהו חלום סרק. אך אני חש חובה לספר לך עליו'.
 
"הייתה לי השערה מאוד ברורה מהי המשמעות המצמררת של דברי הרבי. הנחתי כי כמו בפעם הקודמת, הרבי רוצה למנוע ממני לעלות לטיסה, כדי להציל אותי. בו במקום החלטתי כי אני וגם אשת ידידי לא נעלה על הטיסה הזו. אם זו סכנה – מדוע שחלילה לה כן יקרה משהו? אלא שלא כל-כך ידעתי כיצד לעשות זאת. היה לי ברור כי לה לא תהיה את התחושה שיש לי בעקבות חלומו של אחי.
 
"לאחר מחשבה, עלה במוחי רעיון. הגעתי לביתה כשעתיים לפני הטיסה ויצאנו יחד לכיוון נמל-התעופה. במקום לנסוע לפי השילוט, טעיתי במתכוון בדרכי. נכנסתי ויצאתי מכביש מהיר אחד למשנהו, בכוונה למשוך את הזמן. האישה נדהמה מטעויותיי הקשות. בתחילה חשבה שמדובר במקרה, אבל לאחר שרשרת של טעויות היא כבר לא ידעה מה לחשוב. היא איבדה סבלנות והטיחה בי דברים קשים. ספגתי את העלבונות והצעקות בדומייה. מה יכולתי לענות לה?
 
"הגענו לשדה-התעופה זמן ניכר אחר מועד ההמראה. התפללתי בלבי שלא חל עיכוב ואכן הפסדנו את הטיסה. האישה הייתה עצבנית עד אימה. 'בגללך הפסדתי את הטיסה! אני מתחרטת על הרגע שחשבתי להצטרף אליך'...
 
"חלפו כמה דקות והיא טרם נרגעה. אחד מעובדי השדה ניגש אליה לברר מה פשר צעקותיה והיא סיפרה לו שבגללי אחרה את טיסתה ללונדון. 'ללונדון?', שאל העובד. 'באיזו טיסה הייתם אמורים לטוס?'.
 
"האישה הוציאה את הכרטיס והראתה לו. העובד נראה כמוכה-רעם. הוא הביט בפניה ואמר: 'הגידי תודה לאיש הזה. את חבה לו את חייך. לפני דקות אחדות התרסק המטוס בו הייתם אמורים להימצא, אל תוך הים'...".
 
מסיים את האיש סיפוריו לרב ליפשיץ: "כעת הנך מבין מדוע אני עושה הכול לסייע לשליח של הרבי?"...