את הטעות הזו חווה כמעט כל הורה 'מתחיל'. הוא מציג בפני ילדו הקט והחמוד שניים שלושה צעצועים, ונותן לו את כל הקרדיט: 'בחר לך אחד. איזה שתרצה', הוא מוסיף בחגיגיות.
 
הילד לוטש עיניים בצעצועים המוצעים, מתמקד חליפות בכל אחד ו...לא עונה. הוא פשוט לא מסוגל לבחור. הוא חסר את הבשלות שבלהעדיף אחד ולוותר על השאר. בלבו יש מקום לכל הצעצועים, ולמה אפוא לבחור רק באחד?!
 
אבל יש סוג של בחירה שאפילו ילד קטן בשל אליו. ילד שקולט כי דבר מסוים טוב לו ודבר אחר רע לו – יבחר תמיד בדבר הטוב. אם רק ברורה הניגודיות בין האפשרויות – לעולם הוא לא יבחר באפשרות הרעה, אלא רק בטובה.
 
***
 
לבשלות המינימאלית הזו מצפה מאתנו הקדוש-ברוך-הוא. לכך מכוונת פתיחת פרשת השבוע: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". הקדוש-ברוך-הוא פונה אלינו ואומר: אני מעמיד אתכם בפני האפשרויות השונות של החיים ומפקיד את זכות ההחלטה בידכם. אתם אלו שתקבעו לעצמכם אם ללכת בדרך המבורכת. אתם אלו שתחליטו האם לחיות בהתאם לרצון האלוקי ולהתברך או חלילה לא.
 
כדי להקל את ההתמודדות, לא מותיר לנו הבורא לתהות לבד מהי הדרך הטובה. כאבא טוב, הוא מנחה אותנו בדיוק רב לאן מובילה כל דרך. אבל לא מעבר לכך. הבחירה בפועל להיכן ללכת כולה שלנו. אנו אלה שבוחרים לעצמנו את המסלול לחיים.
 
נכון שבכל דרך שנבחר איננו לבד. וכמו שאמרו חז"ל, "בדרך שאדם רוצה לילך – מוליכים אותו". אבל זה יבוא רק לאחר שאנחנו בחרנו בדרך שבחרנו. הרצון וההחלטה להיכן ללכת צריכים להיות אישיים. התמיכה וההכוונה באות אחר כך.
 
והתמיכה וההכוונה הללו נחוצות מאוד. היצר הרע אורב לנו על כל צעד ושעל, במטרה לבלבל לנו את האבחנה בין הטוב לרע. הוא מנסה פעם אחר פעם לתעתע בנו, להטות לנו את שיקול הדעת ולפתות אותנו לזהות את הרע כטוב ואת הטוב כרע. וזהו בעצם חלקה של התמיכה מלמעלה. היא שבה ומזכירה לנו מהו טוב אמיתי ומהו רע אמיתי, כדי לשמור לנו על כושר השיפוט הבריא. אבל כיצד נבחר לנהוג בפועל – זה תלוי אך ורק בנו. הבחירה חופשית וכולה שלנו.
 
***
 
במקביל לבחירה שבידינו, מזכירה פרשת השבוע כי יש בחירה שאינה בידינו. האדוניות שבבחירה ניתנה לנו רק במה שקשור לעצמנו. מה שמעבר להנהגתנו האישית – לחלוטין לא בידינו.
 
למשל: "המקום אשר יבחר השם". מילים אלה (שמופיעות בפרשת השבוע) מתייחסות לירושלים – המקום בו בחר הבורא כי עם ישראל יקימו לו בו את משכנו הנצחי, בית-המקדש. כאן, בנושא הזה, לא ניתנה לנו זכות ההחלטה. ירושלים היא עיר הקודש הנצחית של עם ישראל בכל מצב.
 
אנחנו יכולים להחליט אם ליטול חלק במימוש רצון הבורא ולעשות את התלוי בנו לבניית בית המקדש. ומה שתלוי בנו כעת זו הזכות והחובה להוסיף ולהרבות בלימוד התורה וקיום המצוות. אבל איננו יכולים לשנות את עצם הבחירה האלוקית בירושלים. הבחירה הזו לא הופקדה בידינו.
 
כך גם הבחירה בדויד המלך ובזרעו אחריו כמשפחת המלוכה הנצחית של עם ישראל. וכמו שנאמר: "ויבחר בדויד עבדו". מלכי בית דויד נבחרו לתפקידם מלמעלה, החל מראש השושלת – דויד, ועד לאחרון השושלת – משיח בן דויד. כך שהיותו של הרבי מליובאוויטש, שהנו מזרע דויד, מלך המשיח – אינה תלויה בבחירתנו.
 
מה שכן תלוי בנו זה הזירוז של התגלותו בפועל. אנו יכולים לגרום לכך שזה יקרה רגע אחד קודם – בכוח מעשינו הטובים. ובמיוחד באמצעות ההכרה במלך המשיח וקבלת מלכותו עלינו. וכפי שנאמר: "וביקשו את השם אלוקיהם ו(גם) את דוד מלכם" – "זה מלך המשיח. וממנו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בם".