פרשת-השבוע פותחת במילים: "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי". המילים 'האזינו' ו'ותשמע' נראות כמו כפילות לשון האופיינית לקטעי שירה. אולם חז"ל מלמדים כי אין זו כפילות, משום שיש הבדל בין האזנה לשמיעה: האזנה היא הטיית אוזן לקולות קרובים, ושמיעה – קליטת צלילים מרחוק. משה רבינו פנה אל השמיים בלשון האזנה, משום שהיה קרוב אל ה'שמיים', אל השמימיות יותר מאשר אל הארציות.
 
לעומת משה – ישעיהו הנביא אמר "שמעו שמים והאזיני ארץ", לפי שבהשוואה למשה היה הוא קרוב יותר לארציות. קודם לכן, בזמן שבית-המקדש היה קיים וגם רוב עם ישראל ישב על אדמתו, ניתן היה לקיים כראוי את כל מצוות התורה, וכתוצאה מכך הייתה לכל יהודי אפשרות להתרומם ברוחניות למצב בו עניינים שמימיים קרובים אליו יותר מאשר עניינים ארציים וגשמיים. אך נבואת ישעיהו נאמרה סמוך לחורבן, לאחר גלות עשרת השבטים, בשעה שהמצב הרוחני של עם ישראל היה ירוד וכבר לא התאפשר לחוש את אותה קרבה לעניינים קדושים ושמימיים. לכן השתמש ישעיהו במילה 'שמעו' כלפי השמיים וב'האזיני' כלפי הארץ.
 
בתקופת הגאולה השלמה ייבנה בית-המקדש השלישי וכל עם ישראל ישוב לארץ ישראל בגבולותיה המורחבים והמלאים. ההתרחבות הצפויה של הארץ גם מסמלת כיבוש של יכולות רוחניות חדשות. אז נתעלה כולנו בפועל למצב בו נהיה קרובים אל הקדושה והרוחניות יותר מאשר אל הגשמיות.
 
כל עוד לא באה הגאולה, יש לנו אפשרות לטעום מהמתיקות הרוחנית הצפויה לנו – על ידי לימוד תורת החסידות.