בספר זה בא הרבי הרש"ב לתת גם חוסן רוחני כנגד המגפות הרוחניות שהיו בזמנו. והוא מסביר באופן עיוני ופנימי, כיצד הניתוק מהיהדות בכל דרך שהיא מקורה ברוח שטות. וכן, שבשום פנים ואופן היהודי אינו יכול להרשות לעצמו לקבל את חיותו מלמעלה, באותו האופן שאומות העולם מקבלים.
בין החסידים מקובל הפתגם על הרבי הרש"ב אשר נולד בכ' מר חשון תרכ"א, כי הוא נחשב לרמב"ם של תורת החסידות. ומבאר הרבי נשיא דורנו, שכדוגמת פעלו של הרמב"ם בנגלה דאורייתא, שמבין ריבוי הבאורים שבתורה (שכידוע שבעים פנים לתורה), הוא בירר וליבן את המסקנא ופסק הדין להלכה. כך גם היתה שיטתו של הרבי הרש"ב בתורת החסידות, בירור וליבון כל הנושאים אודותם מדובר בחסידות, עד שמגיע למסקנות הענין ולהוראות הנדרשות בעבודת ה'.
באוריו הרחבים של הרבי הרש"ב שהובאו ב"המשכים" השונים שכתב, והמשלים השונים שבהם הרבי נעזר להבנת הענינים העמוקים, אין להם אח ורע.
מבין כל כתבי הרבי הרש"ב, חשיבות מיוחדת לספר "קונטרס ומעין". וכפי שכתב הרבי הריי"ץ ביומן הנלוה לספר, שאת הספר קונטרס ומעין חיבר הרבי הרש"ב לאור בקשתם של ארבעים ושמונה קהילות חסידיות לחומר לימודים בחסידות, שיהיה לפי ערכם ויביא לחיזוקם בעבודת ה' על פי דרכי החסידות. ואכן, כלשונו של הרבי, הספר קונטרס ומעין, למרות תכנו העמוק והעשיר, מבואר באופן כזה "שגם אנשים בינונים יוכלו להבינו".
כמובא ב"יומן הרבי הריי"צ" לשנים תרס"ב-תרס"ג, בשנים אלו לחם הרבי הרש"ב במלוא עוזו ב"חברת מפיצי ההשכלה" שעשתה שמות בחינוך היהודי. וכן הוא נאבק בכל כוחו ברעיון הציוני של הרצל וסופרי זמנו החילוניים, שהציבו לעצמם את המטרה להחליף את היהדות המושתתת על התורה ומצותיה בלאומיות המנותקת מכל ענין של קדושה. כאשר במקביל, ביחד עם גדולי התורה והחסידות בני זמנו, משקיע הרבי הרש"ב את כל מרצו לחזוקה של היהדות באופן כללי, וכל זה תוך סיוע כללי לעם ישראל שסבל מאד מבעיות "תחום המושב" שהיו ברוסיה בתקופתו.
והנה, למרות שממבט חיצוני, הספר "קונטרס ומעין" המבוסס על שבעה "המשכים" בחסידות שהרבי אמרם תחילה בעל פה לפני החסידים, הוא ככל ספרי החסידות האחרים, ונמצא בו נושאים מגוונים המתבארים בתורת חב"ד, כדוגמת מלחמת היצרים, השתלשלות העולמות, המשכת החיות לעולם ולאדם. נראה, כי בספר זה בא הרבי הרש"ב לתת גם חוסן רוחני כנגד המגפות הרוחניות שהיו בזמנו. והוא מסביר באופן עיוני ופנימי, כיצד הניתוק מהיהדות בכל דרך שהיא מקורה ברוח שטות. וכן, שבשום פנים ואופן היהודי אינו יכול להרשות לעצמו לקבל את חיותו מלמעלה, באותו האופן שאומות העולם מקבלים.
בפרטיות יותר מסביר הרבי הרש"ב בהרחבה, כי עניני ה"שטות" של היצר הרע המפעם אצל כל אדם מישראל, ועניני שטות המצויים בלומדי התורה, רבים ומגוונים הם. והאפשרות היחידה להתגבר עליהם היא, על ידי שהאדם בעבודתו את ה' מתנהג ב"שטות דקדושה", ובתוקף ובמסירות שהם למעלה מטעם ודעת.
לאור הנ"ל, נראה לענ"ד: שיש לראות את הספר "קונטרס ומעין" כ"מורה הנבוכים" של הרבי הרש"ב. וכגדולתו של הרמב"ם במישור הספרותי שהיתה הן בספרי ההלכה שלו והן בספרו "מורה נבוכים" שבו הוא התמודד עם הדעות הכוזבות שנשבו בזמנו, כן יש לראות את גדולתו של הרבי הרש"ב, הן בזה שהיה פוסק בתורת החסידות, והן בזה שהיה "מורה נבוכים" לאנשי דורו, שהסביר בטוב טעם ובהגיון בריא עד כמה שליליות הן הדעות הכוזבות שהיו בזמנו, (ושלצערנו הן קימות בחלקן גם בדורנו).
