החל מליל ט"ו בתשרי, חייב אדם לקבוע את דירתו בסוכה במשך שבעת ימים. הטעם לכך מפורש בתורה: "למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים". 

עשרת הימים מראש השנה עד יום הכפורים. ימים אלו מסוגלים מאד לחזרה בתשובה, ובהם מתקבלת התשובה מיד. לכן נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות בעשרת הימים הללו יותר מבכל השנה.

ימי הדין, ראש השנה (א-ב בתשרי) ויום הכפורים (י' בתשרי).

נוסח המסודר לפי אותיות הא"ב, שבו מתודה האדם על חטאיו לפני ה': "אשמנו, בגדנו, גזלנו..", ומבקש שה' יסלח לו. בעת הוידוי מכים עם היד הימנית כנגד מקום הלב, להראות כי ה"יצר הרע" שמקומו בלב, הוא שגרם לנו לחטוא. 

הברכה התשע עשרה של תפילת 'שמונה עשרה' שתיקן רבן גמליאל

מהו עירוב תבשילין? טעמיו ואופן ביצועו.

בקשת הברכה בימות הקיץ

בקשה לה' שיוריד לנו גשמים במדה הראויה, כדי שיצליחו היבולים

בקשת ברכה להצלחת יבול הארץ בשנה הזאת

שבח לה' על הורדת הטל

שבח לה' על הורדת הגשמים

התחלת תפילת שמונה עשרה עם הזריחה

לאחר שגלו ישראל מעל אדמתם, בחורבן בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנאצר הרשע, התערבו בין הגוים, ולא ידעו כולם לערוך תפלה כראוי, עמדו עזרא הסופר ובית דינו ("אנשי כנסת הגדולה") ותקנו נוסח תפלה קבוע לכולם, והוא עיקרה של כל אחת משלשת התפלות, שחרית מנחה וערבית.

חכמים תיקנו שבע ברכות לקריאת שמע בשחרית ובערבית

שני קטעים מהתורה ("שמע ישראל..", "והיה אם שמוע..") המבטאים: את אחדותו של ה' ש"אין עוד מלבדו", את הציווי לאהוב אותו ולעבדו בלב שלם, ואת השכר והעונש הכרוכים בזה

תפילה נוספת לאחר שחרית, הנאמרת בימי שבת, ראש חודש וחגים

חלקה הראשון של תפלת שחרית, הכולל פסוקי תהלים ותנ"ך שבהם שבח וזמרה לגדולתו של הקדוש ברוך הוא, המשתקפת בפעולותיו בעולם ובחסדיו לברואיו

התפילה שמתפללים בכל לילה. יעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית, וזמנה הוא כנגד חלקי הקרבנות שמעלים אותם על המזבח במשך כל הלילה.

מנחה – התפילה שמתפללים בכל יום אחר הצהריים. יצחק אבינו תיקן את תפילת המנחה, וזמנה מכוון לזמן הקרבת קורבן התמיד של בין הערביים.

תפילת שחרית היא התפילה שמתפללים בכל בוקר. אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית וחכמים קבעו את זמנה במקביל לזמן הקרבת קרבן התמיד של שחר בבית המקדש

לפני שיורד האדם ממיטתו עליו ליטול את ידיו במים מתוך כלי, בכדי להסיר  את רוח הטומאה השורה על ידיו כשמתעורר משנתו, ולהתקדש לעבודת הבורא ככהן בבית המקדש

תפילה קצרה הנאמרת עם היקיצה בבוקר, ובה מודה האדם לה' כל שהחזיר לו את הנשמה כשהתעורר משנתו. השינה היא כעין מיתה, והחזרת הנשמה בבוקר היא כעין תחיית המתים, ולכן מסיימים "רבה אמונתך", שבזה מכריזים על האמונה בתחיית המתים.