התבנית המוכרת והיסודית ביותר בקבלה היא זו של עשר הספירות. כמו לגבי מושגים רבים שהקבלה משתמשת בהם, הגישה המעשית ביותר להבנת כוונת המושג, היא העמקה במשמעויות הלשוניות שלו.

דוגמה נוספת לחידושים המפליאים שהגימטריא חושפת נמצאת בספר קהלת

בטבע העולם הוטבע חותמו של הבורא.

בתורת הקבלה, חישוב והשוואת ערכן המספרי של אותיות, מילים או ביטויים, מסייע לרכוש תובנה לגבי הקשר שבין מילים ומושגים שעל פניהם נראים שונים ולא קשורים. 

לימוד הקבלה, אפילו ברמה בסיסית, מחייב העמקה באותיות האלף-בית. כדי ללמוד בעמקות, תורה בכלל וקבלה בפרט, צריך אדם להיות מסוגל לקרוא ולהבין את המקרא ואת דברי חז"ל כלשונם. יש בלשון הקדש היבטים לשוניים המגלים את כוחה המיסטי והיצירתי של השפה, להם יוקדש פרק זה.

על ידי שהעמיקו מחשבתם בהתבוננות במודלים אלה, הפכו המקובלים את המודלים הקבליים-התורניים לחלק אינטגרלי מתודעתם וכתוצאה מכך פיתחו את הקשר שלהם עם ה'

לימוד הקבלה מנצל את הדמיון לשירות האינסטינקטים רוחניים נעלים.

אנו חייבים להיות מומחים בשימוש בחכמתה האין סופית של פנימיות התורה, במטרה למצוא את חותמו של ה' בכל היבט של עצמנו ושל העולם שמסביבנו. 

לפני שאנו צוללים לתוך מונחים ועקרונות מיסטיים, נחוץ להבין את המשמעות שתורת הקבלה מייחסת ליצירת מודלים ולשימוש בהם בשביל להקביל בין היבטיה השונים של המציאות. 

תיאור מרתק על השתלשלות התגלות הקבלה, מאז היותה נסתרת, ועד הפצתה בעולם ע"י התגלות תורת החסידות 

הקבלה היא המסורת המיסטית של העם היהודי. אם כי היא נחשפה אט אט בשלבים רבים במהלך הדורות, ניתן לראות את ניצניה כבר לפני כמעט ארבעת אלפים שנה, אצל אברהם אבינו

לא ניתן להפריד בין הממד החוקתי של לימוד התורה וקיום המצוות – ההלכה – לבין המקביל הרוחני, הנשמתי שלה. כתבי התלמוד וההלכה מאוחדים במהותם עם המסרים הרוחניים של הקבלה.

לימוד הקבלה יכול להתחיל מן הרגע בו מבין האדם כי יש בעולם הזה יותר ממה שרואות עיניו, והבנה זו יכולה לקרות בשלב מוקדם מאד בחייו.

למרות שנראה שההבדל בין קבלה עיונית לקבלה מעשית יכול, לעתים, להיות שרירותי, הגדרתם הנכונה של שני סוגי הקבלה תסייע לנו להבין טוב יותר את תורת הסוד של העם היהודי, את מגבלותיה ואת הסתעפויותיה.

היות והנשמה היהודית היא "חלק אלוה ממעל ממש", המודעות הטבועה בה היא זו של אמונה פשוטה בה'. האחדות הזאת עם הבורא מאפשרת לנשמה לקרוא לעזרה את כוחו האינסופי של הקב"ה

מסורת הקבלה העיונית עולה על זו של הקבלה המעשית בכך שהיא מספקת אמצעי אופטימאלי להשגת הארה אלוקית, בעודה פועלת בתחום השכל האנושי.

מדיטציה קבלית, בעומק הענין, היא התבוננות במושגים ובאמיתות, כשמטרתה להבין ביסודיות את המושגים עצמם, ולבנות נקודות יישום ביניהם ובין חייו האישיים של המתבונן. 

קיימת אי הבנה בכל הנוגע לכוחה של "קביעה רצונית", ולעתים משתמשים בה שלא כהלכה. אנו נבחן להלן נושאים אחדים שתלמיד מתחיל בלימוד הקבלה חייב להיות ער להם כדי שלא יכשל במעשים הכרוכים בטומאה וחושך רוחני. 

מקובל אמיתי הנו אדם קדוש, אשר בביקושו אחר קרבת ה' הוא התפתח ברוחניות והוענקו לו מלמעלה חושים רוחניים מחודדים. אל אדם כזה, מותר כמובן לגשת ולהתיעץ בכל שאלה משאלות החיים

כשנגשים ללימוד הקבלה, יש צורך לנקוט, קודם כל, באמצעי זהירות כדי להבטיח שהאנרגיה הנפשית האדירה הכרוכה בלימוד חלק זה של התורה, והעוצמה הרוחנית הנדרשת לשינוי המודעות שבלימוד זה, לא יגרמו יותר נזק מאשר תועלת.

חובה עלינו להביא את ניצוצות החכמה הנמצאים במקורות שאינם יהודיים אל תחת כנפי אמונת ישראל. לצורך זה, ניצוצות אלה חייבים קודם כל לשוב אל מקורם האמיתי, אל התורה. 

העובדה שאנו נולדים מבלי לדעת על חייה הקודמים של נשמתנו, היא, למעשה, ברכה. בגלל טבעם של החיים המודרניים, אי ידיעת חיי הנשמה בעבר משחררת אותנו ומפתחת בתוכנו הרגשה של בחירה חופשית גדולה יותר.