אנו נמצאים בשלהי החודש האחרון בלוח השנה העברי – חודש אלול. בני עדות המזרח נוהגים כבר מתחילת החודש להשכים קום מדי בוקר ולומר סליחות, ולאחר השבת הקרובה מצטרפים אליהם גם קהילות האשכנזים.
 
תפילת סליחות, כשמה, מוקדשת לבקשת סליחה מהקדוש-ברוך-הוא על הטעויות שנכשלנו בהן במשך השנה. בכל השנה מנסה היצר-הרע להכשיל אותנו על כל צעד ושעל, ובסיום השנה אנו עורכים מאזן של הצלחות מול כשלונות. עד כמה הצלחנו להדוף את היצר-הרע ולא להישמע לעצותיו, ומתי והיכן נפלנו ברשת שהוא טומן לנו.
אנו מוכרחים לציין את ההצלחות, שבוודאי קיימות, כדי להוכיח לעצמנו שאנו מסוגלים להתמודד. אך בד בבד, שומה עלינו לציין את הכשלונות, כדי שנכיר את נקודות התורפה שלנו ונשכיל לחזק אותן.
 
וכולנו נכשלים. גם מי שמשתדל להקפיד על קלה כבחמורה. וכמו שנאמר: "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". ולכן כולנו אומרים סליחות. אנו אומרים לריבון העולמים: ערכנו חשבון-נפש, ציינו לעצמנו את הכשלונות – ואנו מבקשים עליהם סליחה. אנו מקבלים על עצמנו להתאמץ שהכשלונות לא יחזרו על עצמם.
 
                                                         *
 
בעת שעורכים מאזן מסכם, הדבר החשוב ביותר הוא ידיעת המטרה. כאשר המטרה לא מוגדרת נכון, אפשר לשגות לחלוטין בניתוח הנתונים ולפרש הצלחות ככשלונות, או גם להפך. כמו למשל במשחק שחמט, שאם לא מבינים את מטרת המשחק – אפשר לאבד את המלך ולהתהדר בניצחון מדומה, משום שאכלת ליריב יותר כלים משהוא אכל לך.
 
במשחק החיים, המלך הוא, כמובן, הקדוש-ברוך-הוא. המלך מצפה, כי למרות שאיננו רואים ואיננו שומעים אותו – נהיה נתונים למרותו ונכתיב את חיינו רק על פי רצונו, המופיע בתורה. בכל פעם שמושך אותנו היצר-הרע לעשות משהו שנוגד את הרצון האלוקי ואנחנו מתגברים עליו – אנו מסבים לקדוש-ברוך-הוא קורת-רוח מרובה. וכל קורת-רוח כזו מקרבת אותנו אל מטרת המשחק: הזמן שהמלך יואיל לגלות אלינו את עצמו, זמן הגאולה השלמה.
 
משמעות הדברים היא, למשל, שיהודי שמתאפק מלהיכנס למסעדה מדיפה ריחות מגרים, מפני שאינה כשרה – עשוי להסב נחת גדולה מזו שמסב יהודי שהוגה בתורה שעות על גבי שעות, מתוך הרגל. כי הנחת הגדולה ביותר שיש לקדוש-ברוך-הוא ושמקרבת את גילויו אלינו היא מכך שמכניעים את היצר-הרע, כפי שהוכיח היהודי הראשון – ואילו השני אכן עשה דבר מעולה, אך זה לא עלה לו במאבק.
 
בהתאם לכך, כאשר עורכים חשבון-נפש ומקבלים החלטה להיות טובים יותר, חשוב לזכור כי המטרה – להביא לגילויו של המלך – תלויה בעיקר במלחמות שלנו ביצר-הרע. לכתחילה, אין מצווה לחפש מלחמות כאלה, אך כשהן מגיעות – מצופה מאתנו לנצח בהן. ככל שהמאבק קשה יותר – הניצחון בו מסב למלך נחת-רוח גדולה יותר ומקרב אותנו יותר אל המטרה – אל הגאולה השלמה.
 
                                                         *
 
בסיכומו של החשבון האישי, ולא משנה לאלו תוצאות הגענו, מוכרחה לצאת מקירות לבנו קריאה וזעקה אל המלך: עד מתי?!  עד מתי ימשיך המלך להיות נעלם? אנו מצדנו נמשיך להתאמץ ולהשתדל, אך איננו מסוגלים להישאר עוד בגלות. רצוננו לראות את מלכנו!
 
הכמות העצומה של המצוות והמעשים הטובים שצברו עם ישראל במרוצת הדורות, מכריעה לחלוטין את כף הכשלונות – כי על הכשלונות כבר ביקשנו סליחה ובוודאי נסלח לנו עליהם. אנו תובעים אפוא מהקדוש-ברוך-הוא להתגלות ולשלוח אלינו את משיח צדקנו – הרבי מליובאוויטש – שיחולל את הגאולה השלמה, תכף ומיד.