סיפור מופלא זה, אותו שמענו מאבותינו, התרחש בפולין לפני שנים רבות.

באחת הפגישות השגרתיות של בית הדין המלכותי בבירת פולין, "גילה" אחד האצילים עובדה מזעזעת: באחד הכפרים הנתונים למרותו – סיפר – נעלמה נערה נוצריה לפני פסח ואין כל ספק שהיהודים הם שהרגו אותה כדי להשתמש בדמה למטרות דתיות. האציל הלז הציע איפוא, כי יוחלט על גירוש כל היהודים מפולין ועל החרמת רכושם לטובת אוצר המלוכה.

המלך עצמו, שלא היה רע מטבעו, נדהם לשמע עלילת הדם ושאל את יועציו אם הסיפור הוא נכון. אם כן, אמר, הוא מסכים להצעה לגרש את היהודים.

כל האצילים המשתתפים בישיבות בית הדין המלכותי הסכימו לגזר-הדין האכזרי ואישרו אותו בחתימת-ידם כנהוג. רק אחד מיועצי המלך, ודווקא מהחשובים ביותר, בשם וולאדק, נתפס להרהורי-ספק שעה שנטל את העט לידו כדי לחתום על המסמך.

הוא נשאר מהורהר רגעים אחדים, אחר כך קם על רגליו, חיוור ונרעש עד עמקי נשמתו. בקול לא-לו, כשעיני כל הנוכחים נועצות בו, הצהיר וולאדק: "אין אני יכול לחתום על דבר אשר ברור לי כי הוא שקר מתחילתו ועד סופו.

כפי שכולכם יודעים, אני הייתי יהודי והמרתי את דתי, אולם אני בקי היטב במסורת היהודית ויודע יפה כי אין עוד דבר האסור על היהודים באיסור כה חמור כמו שימוש בדם. על כן ברור כי כל עלילת דם המעלילים על היהודים בשקר יסודה. הכל אפשר להגיד על היהודים – רק לא שהם משתמשים בדם למטרות דתיות, או לכל מטרה אחרת. הלא זה אסור להם מן התורה"!

יועצי המלך הביטו בוולאדק בהשתוממות גוברת והולכת. הם לא הבינו מה זה פתאום נעשה "פריץ" וולאדק כה נמרץ והחלטי בהגנתו על היהודים. בעבר הוא חתם לא אחת על גזירות חמורות נגד היהודים והיה עושה צחוק מהם וממנהגיהם. עתה לפתע פתאום, נראה כי הוא הפך את עורו ונהיה ידיד היהודים, מה קרה לו, לוולאדק?

המלך, מצדו, שמח לשמוע את דבריו הנמרצים של וולאדק והוריד את הענין מעל סדר היום. גם האצילים האחרים שכחו מכל הפרשה, אם כי אחדים מהם קיוו שעוד תינתן להם הזדמנות להיפרע מהיהודים.

מיום זה ואילך הפך וולאדק לאיש אחר. מאותו יום בו העלו האצילים עלילת-דם נגד היהודים נעור משהו בנפשו פנימה, משהו שלא נתן לו מנוח. הגזירה האיומה לגרש את היהודים שסוכלה אך ורק הודות להתעוררות פתאומית שלו, הדריכה את מנוחתו.

הוא נזכר בעברו, שעה שוולוול הקטן היה לומד בחדר, בישיבה; הוא נזכר בחבריו, מוריו ורבותיו. נזכר בנשואיו ובצעדיו הראשונים בחיי המסחר הגדול. נזכר כיצד האירה לו ההצלחה פנים, וכיצד התרחק לאט לאט מידידיו היהודיים ומהחיים היהודיים. הוא הכיר אנשים עשירים, בני אצולה, והושפע מנימוסיהם ומאורח חייהם. הוא פגש אלמנה צעירה ועליזה, אלמנת אציל פולני ידוע-שם, ועזב את אשתו וילדיו כדי לשאתה. וכשהגיע לכאן, הוא גם המיר, "כמובן", את דתו ומוולוול היהודי הפך לוולאדק, הפריץ הפולני הבוגד בעמו ובאמונת אבותיו.

ימים אחדים התהלך וולאדק כסהרורי, כשמחשבותיו הטורדניות לא נותנות לו מנוח. לבסוף החליט שעליו לחזור ליהדותו ויהי-מה. הוא ידע כי לא יהיה זה קל לבצע את החלטתו. סכנה גדולה תהא נשקפת לא רק לו עצמו כי אם לכל היהודים, אם יוודע מה הוא מתכונן לעשות. אולם, החלטתו היתה נחושה.

שוב נקפו מספר ימים. וולאדק-וולוול התהלך בחוסר-מנוחה. הוא לא ידע כיצד להתחיל, איך לגשת לביצוע החלטתו הגורלית. לבסוף נזכר כי באחד הכפרים הנתונים למרותו מתגורר רבי, אשר אודותיו שמע נסים ונפלאות. הוא לא איבד זמן, אלא יצא מיד לדרך, באומרו בבית כי הוא יוצא למסע ציד וישוב רק כעבור מספר ימים.

וולאדק כיוון את צעדיו כדי שיגיע לכפרו של הרבי לפנות ערב. הוא שאל על מקום מגוריו של הרבי והלך אליו לאחר שהחשיך.

בהכנס האציל הפולני לחדר – לפי מראהו היה וולאדק עדיין אציל פולני – ישב הרבי כשלפניו ספר פתוח. מבלי לאבד זמן בגינוני נימוס, שפך לפניו האורח את כל לבו בבקשו את הרבי בעיניים דומעות לסייע בידו לחזור ליהדות.

הרבי הוכה בתדהמה לשמע המשאלה. הוא לא היה בטוח אם האציל הזר אומר את דבריו ברצינות אם לאו, ויתירה מכך האם הוא יודע את הסכנה הצפויה לו אם אכן יגשים את משאלתו. הוא אמר לו, על כן, כי אין לעשות דבר וכי צרות גדולות ימיט על עצמו האציל אם לא יסתלק מתכניתו המוזרה.

אולם את האציל אי-אפשר היה לשכנע שיוותר על תכניתו. הוא הבטיח לרבי כי הוא מדבר ברצינות והבטיח למלא אחרי דברי הרבי בכל אם רק יחזירו לחיק היהדות.

עודו מהסס בכנות דבריו של וולאדק-וולוול קרא הרבי לפתע בקול רם: "אם מקל זה יציץ ציץ ויפרח – אאמין בכנות דבריך ואעזור לך לחזור ליהדות".

וולאדק העיף מבט מיואש על המקל שעמד בפינה. לפתע פתאום הוא קפץ על רגליו, חיוור ונרעש, והצביע בידיים רועדות על המקל, כשהמלים ניתקו מפיו.

הרבי הסתכל אף הוא על המקל וקפץ אף הוא, זורח משמחה: המקל הנץ ניצנים ירוקים בדיוק כמו עץ באביב!

עכשיו כבר לא פקפק הרבי בטוהר כוונותיו של ה"פריץ" שרוצה לחזור בתשובה. הוא הבין כי לפניו מקרה מובהק של נס מן השמים וכי השם יתברך, בנפלאותיו אשר עשה, סיבב את הדברים כך שנפשו של היהודי התועה תינצל ותחזור ליהדות. הוא מסר לוולאדק מה עליו לעשות כדי לחזור ולהיות יהודי. הוא בירך אותו לשלום ולהצלחה ווולאדק-וולוול יצא לדרך.

כעבור ימים אחדים שוב יצא וולאדק לציד, אולם הפעם ללא שוב. הסוס, עליו רכב, חזר בלעדיו וכל אחד חשב שהוא מצא את מותו ביער.

ובשעה ששוטרים וחיילים חיפשו ביער את גופתו של האציל וולאדק, נדד הלך עני ממקום למקום, מעיר לעיר ומכפר לכפר, ממדינה למדינה עד שהגיע לאמסטרדם שבהולנד. שם ניגש וולוול, שהיה ידוע קודם לכן כוולאדק האציל, אל הרב המקומי וחזר בפומבי לחיק היהדות. מכאן ואילך הוא חי כיהודי טוב, שומר מצוות וירא-שמים עד סוף ימיו.