טו באב - חג בזמן בית שני. ולפי דברי רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכו'. ובנות ישראל יוצאות במחולות בכרמים וכו' (תענית פ"ד א'; כו').

מקור החג הוא במגילת תענית ונקרא "זמן אעי כהניא" (במשנה מגילה פ"א, "זמן עצי כהנים"), שבו הביאו קורבן עצים למערכת המזבח בזמן בית שני, ואותו היום עשו יו"ט, דלא למספד ביה (אסור לעשות בו הספד למת). מפני כשעלו בני הגולה בראשונה לא מצאו עצים בלשכה התקינו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו מתנדבים העם עצים ביום הזה, שנאמר:

"והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו ככתוב בתורה" (נחמיה י' ל"ה; תענית כ"ח.)

נראה כי הפילו גורלות בין השבטים, וכל אחד זכה להביא עצים בחודש מיוחד, וביום ט"ו באב הביאו בני זתוא משבט יהודה (עזרא ב' ט') ועמהם מי שטעה בשבטו והעם בכלל.

רבה ורב יוסף נתנו טעם ליו"ט בט"ו באב, שבו פסקו מלכרות עצים למערכה, וראיה לדברים דברי ר' אליעזר הגדול (בן הורקנוס) שמט"ו באב ואילך תשש כחה של חמה והעצים הנכרתים אינם מתיבשים, ואותו היום קראו "תבר מגל" לדברי ר' מנשיא, ועשוהו יו"ט להוציא מלבן של הצדוקים שהתנגדו לקרבן העצים מן הצבור, שאינו מפורש בתורה.

טעמים נוספים לחג

ר' יהודה בשם ר' ישמעאל אמר: שהוא יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. התירו את האיסור שלא תסוב נחלה ממטה למטה כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל (במדבר ל"ו ט'), ודרשו שדבר בנות צלפחד היה רק הוראת שעה ולא לדורות הבאים.

ר' יוסף בשם ר' נחמן אמר: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, אחרי שגזרו עליהם במצפה (סוף שופטים). ביום זה התירו להעביר נחלה משבט לשבט, ולזכר המחולות של בנות שילו יצאו בנות ירושלים במחולות ביום הזה. ביוה"כ יצאו רק לבושים בכלי לבן.

ר' יוחנן אמר: יום שכלו בו מתי מדבר, ותמו כל אנשי דור היוצא ממצרים.

עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות (שומרים) שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים למנוע את ישראל מלעלות לרגל (מלכים א' י"ב ל"ב).

ר' מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואותו היום תקנו ביבנה ברכת הטוב והמטיב.