'לא פחות ממהפכה קופרניקאית חולל האר"י הקדוש ביהדות', כך נוהג היה לומר פרופ' שלמה גיורא שהם, המנחה שלי בתקופת לימודיי באוניברסיטת תל-אביב.

הכינוי 'מהפכה קופרניקאית' מיוחס בדרך כלל לניסוח חדש של תיאוריה, עמדה או רעיון המאפשרים לנו לראות היבטים במציאות באופן חדש והפוך מהקודם. מהפכה קופרניקאית מתרחשת כאשר גוף ידע שלם שהיה ברשות האנושות נתגלה כלא נכון או לא מדויק.

כדור הארץ והשמש - התשובה לשאלה מי במרכז השפיעה רבות על היחסים החברתיים השמש וכדור הארץ
קופרניקוס היה מדען פולני שחי בתקופת הרנסנס. עד לתקופתו רווחה הדעה כי כדור הארץ ניצב במרכז, והשמש ומערכת הכוכבים נעים סביבו. לתפיסה אסטרונומית זו היו השלכות חברתיות עצומות, ובעיקר על היחסים בין האדם לא-ל. קופרניקוס השמיט את ההנחה הגאוצנטרית כי מרכז הארץ הוא מרכז היקום, והציע כי כל כוכבי הלכת, לרבות כדור הארץ, נעים סביב השמש.

בכינוי מפעלו של האר"י 'מהפכה קופרניקאית' פרופ' שוהם רצה לטעון כי האר"י לא הוסיף הבנות או גילויים חדשים לעולם הידע היהודי, כי אם יצר מהפכה פרדיגמטית. בדומה לתיאור של תומאס קון את מבנה המהפכות המדעיות, שוהם התכוון לכך כי תפיסת הבורא ביהדות וההבנה שלנו את היהדות, לפני זמנו של האר"י אינה דומה, ולא יכולה להיות דומה, לזו שלאחר האר"י.

טיב המהפכה

האר"י, רבי יצחק לוריא בן שלמה, הסתלק בגיל 38, לפני קצת פחות מחמש מאות שנה. סך הכל שנתיים קודם לכן עלה ממצרים, התיישב בצפת ולימד את תורתו למספר מצומצם יחסית של תלמידים. במשך השנתיים האלה, הצליח האר"י, על-פי פרופ' שוהם, לשזור מערכת תיאורטית ומושגית ששינתה את פני היהדות.

פרופ' שוהם מציג דעה רווחת במחקר וגם בקרב זרמים יהודיים מאמינים, אולם לפי בעל התניא הוא טועה בעניין זה. תרומתו של האר"י ליהדות היא עצומה, אך בשום מקרה אין מדובר במהפכה קופרניקאית.

סוד הצמצום

החידוש המרכזי בתפיסתו הקבלית של האר"י, הוא כי כדי לברוא את העולמות הקב"ה נדרש כביכול לצמצם את עצמו, על מנת שיוותר חלל בו ייבראו ויתגלו העולמות. האור האלוקי, אור אין סוף, היה צריך לכאורה להסתלק על מנת שהעולם יתהווה.

המוטיב המהפכני שעשוי להתגלות בתפיסה זו הוא כי לא ניתן עוד לראות בעולם מערכת אלוקית מושלמת. הנושא אמנם זקוק לביאורים ארוכים אך כאן נסתפק במסקנה כי בקריאה כזאת של כתבי האר"י, העולם אינו מושלם ולכל אדם יש חלק בתהליך תיקון העולם לעבר שלמותו וגאולתו.

רוממות הבורא

ההסתר האלוקי בעולם שכנע רבים להבין את מושג הצמצום כפשוטו, כפי עמדתו של פרופ' שוהם, ולכן גם, על-פי אדמו"ר הזקן, לטעות בהבנת הבורא והבריאה. המחשבה הנפוצה בעקבות קריאה כזו של תורת האר"י היא כי הקב"ה כביכול באמת צמצם, סילק עצמו כדי לאפשר את קיום העולם, ולכן הוא לא נמצא בעולמנו, כי אם רק משגיח עליו מלמעלה.

תפיסת צמצום זו הופכת את הבורא לא-ל טרנסנדנטי, המצוי מחוץ לעולמות, כמו מלך היושב בהיכלו ומסתכל מחוץ להיכל. למרות שהשגחתו היא גם על הארץ הוא אינו נמצא כאן ממש. תפיסת עולם זו, במבט ראשון מרוממת את הקב"ה מעל לברואים הגשמיים, המצויים במקומות הנמוכים ביותר בעולמנו.

תפיסת הצמצום הנכונה

אדמו"ר הזקן מלמד בספר התניא כי תפיסת הצמצום הנכונה היא כמובן זו הרואה בצמצום הסתר פנים, מעשה אלוקי המסתיר את כוח הבורא מהנבראים והעולם. הצמצום אינו משנה באמת את הארת האור האלוקי בחלל העולם.

ישנם כמה טיעונים לדחיית תפיסת הצמצום כפשוטו. הטיעון הראשון שמונה בעל התניא הוא שהבורא אינו גוף ולא ניתן לייחס לו תכונות של גוף בעל נפח ומשקל[iv]. צמצום של חומר מתקיים כשדבר בעל נפח מסוים מצמצם מנפחו. אולם לא ניתן לייחס לקב"ה צמצום שכזה משום שלא ניתן לייחס לו תכונות חומריות, כפי שלא ניתן להגביל את האינסופי. כל ניסיון ליחס לקב"ה מבנה גופני כלשהו היכול להצטמצם ולהתרחב מנוגד לעיקרי האמונה היהודית.

שנית, הסוברים שהצמצום הוא כפשוטו, לפחות מקרב המאמינים, אינם טוענים שאין השגחה פרטית. לשיטתם הקב"ה משגיח על העולם. אולם כאן, על-פי בעל התניא, מוכחת טעותם. על מנת שהשגחתו של הבורא תתקיים, הבורא חייב להיות כל יודע. שכן אם הוא אינו יודע דבר מסוים, אזי הבריאה כמו יוצרת בו ריבוי והוספה.

אם הקב"ה צריך 'ללמוד' אודות דבר חדש אזי אותו דבר שהוא למד ולא ידע קודם לכאורה, הוסיף על מהותו. במידה שידיעת העולם אינה יוצרת בבורא ריבוי והוספה, אזי אין מנוס מלהסיק כי הקב"ה והדבר הידוע זה דבר אחד, ואותה אחדות היא המקנה משמעות להשגחה הפרטית.

אם הבורא לא נמצא בכל מקום אזי הוא אינו יודע כל, ולכן אינו יכול לקיים השגחה פרטית מלאה. לעומת זאת אם הבורא והדבר הידוע הם דבר אחד, אזי בכל מקום שבו נמצא הידוע נמצא גם היודע. מסיבה זו הקב"ה נקרא במדרשים שונים 'המקום'.

המשמעות

המשמעויות העולות מהתפיסות השונות לגבי הערכת הצמצום האלוקי הן בעלות ערך רב לחיי המאמינים. במידה והצמצום הוא כפשוטו, אזי האדם נתון לבחינה מתמדת של מלך מלכי המלכים. אולם הוא מציאות עצמאית מהמלך. הוא נדרש להשביע את רצונו בסדרת מצוות ומעשים, ומעבר להם הוא יכול לנהוג כרצונו. על-פי תפיסת צמצום זו, תרי"ג המצוות הם סדרה של היתרים ואיסורים שאינם אמורים להוביל לתודעה מתמדת, והם אינם פילוסופית חיים. האדם צריך לנהוג כשורה בחייו ומעבר לכך הוא פנוי לנפשו.

לעומת זאת אם אין מקום פנוי מהאלוקי, כל מה שהאדם עושה הוא בהקשר הזה. משימת האדם היא להסיר את ההסתר והעלם, ובכך לזהות את מקורו האלוקי. לזהות כי האינטרס העצמי הוא גם האינטרס האלוקי.

תרומת האר"י

האר"י הסתלק ביום ה' מנחם אב (יום שישי הקרוב). הוא נתפס בגישה העממית כמלומד בנסים. בפועל שמו נודע למרחקים כגאון עצום, בקי בנגלה ובנסתר, תלמיד וחבר של רבנים ידועי שם וביניהם: הרדב"ז, ר' בצלאל אשכנזי והרמ"ק.

ספרים וחוקרים שונים עמלים כדי לפענח את סוד קסמה של הקבלה הלוריאנית וכיצד זאת התפשטה בזמן קצר יחסית והתקבלה בקרב קהילות יהודיות רבות.

החסידות מייחסת חשיבות עצומה לגילויו של האר"י, ולכן גם להנהגותיו. האר"י הוריד אור חדש לעולם, הוא סיפק מערכת מושגית חדשה שבאמצעותה ניתן להבין טוב יותר את מבנה ותכלית הבריאה ואת התהליך הכללי בו הוא מתקיים. יחד עם זאת הפרדיגמה שהציע, וחלחלה במהירות ברוב הקהילות היהודיות, לא סותרת ומחליפה את קודמותיה. היא מוסיפה עליהם הבנה וידע. האר"י לא יצר מהפכה במובן של שלילת כל מה שהיה קודם, כי אם תרם לרציפות, גילוי והתפתחות.

(באדיבות אתר התבוננות)