באוגוסט 1,968 - כשנה וארבעה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים - נתמנה צבי כספי ל"קונסול לענינים יהודיים" בניו-יורק (תפקיד שבוטל בינתיים) וחודש לאחר כניסתו לתפקיד קיבל מברק מסגן ראש הממשלה יגאל אלון. מר כספי לא שמר על העתק המברק (בשל הרגלו שלא לשמור לעצמו העתקי מסמכים רשמיים) אך הפנייה היתה דרמטית עד כדי כך, שהוא זוכר את תוכן המברק בעל-פה: "פנה לרבי מליובאוויטש ובקש ממנו בשם ממשלת ישראל כלהלן: א. שיורה לחסידי חב"ד ליישב את חברון. ב. שיצא בקריאה לחסידיו לצאת ליישוב הארץ".

זו היתה אחת הפניות הרשמיות של ממשלת ישראל אל הרבי, וכספי נרגש עד היום מדברי הנבואה ששמע מהרבי בעקבות הפנייה.

מר כספי התקבל ליחידות אצל הרבי סמוך לחצות הלילה, והגיש לרבי את מברקו של אלון. הרבי עיין במברק והשיב בערך כך: "לחב"ד יש קושאן על רכוש ברחובות חברון, אבל אתם הרי לא מציעים לנו לשבת בחברון. אתם הרי תעשו בחברון מה שעשיתם בנצרת. אתם תעשו נצרת עילית. אתם תשאירו את הערבים בעיר כמו בנצרת, וליהודים תוסיפו משהו".

רעיון הקמת קריית-ארבע בכלל עוד לא עלה באותם ימים, אבל הרבי חזה את זה במילים מפורשות. הרבי אפילו נקב בשם העתידי של היישוב שיקום ליד חברון - "קריית ארבע". הוא דיבר בפירוש על יישוב יהודים ליד חברון וטען בתוקף שתהא זו שגיאה לעשות כך!... בהמשך הוסיף הרבי ואמר (בנוגע למה שנעשה כבר בנצרת והיה עתיד להיעשות בחברון): "אתם עשיתם שגיאה גדולה. הרוצחים האלה הוציאו סדין לבן ]= כלומר, נכנעו בהנפת דגל לבן[ ונתתם להם להישאר! למה פחדתם? הרי נפלו עליהם אימה ופחד כשבאתם במלחמה - למה לא נתתם להם לברוח? חששתם שהעולם ידבר עליכם? - הרי כל העולם מלא פליטים?!"
הרבי סיכם שזו טעות והוסיף בנימת צער: "זו טעות חמורה, ועוד ישלמו עליה ביוקר, אתם הרי לא מציעים לנו ליישב את חברון, אלא להתיישב מחוץ לחברון כמו שעשיתם בנצרת".

אחר כך הוסיף בערך כך: "אתם טועים גם בכך שאתם לוכדים מחבלים ומכניסים אותם לבית-סוהר. מחבלים אלה באים כדי להרוג, והבא להרגך השכם להרגו", ואז הוסיף תחזית: "אתם תשלמו ביוקר על כך שאתם מכניסים אותם לבתי-סוהר, משום שיבואו אליכם בעתיד בדרישות שונות של עיסקאות שחרור וחליפין".
מיותר לציין שדבריו של הרבי הוכחו כצודקים במילואם...
 
 
לפני כעשרים שנה יצאה הוראה מעניינת מהרבי, לבוא ברוב עם למערת המכפלה ולערוך שם הקפות, מדוע?
 
"...אמר שבגין מצד עצמו הוא יהודי עם אמונה חזקה ויש אצלו בטבעיות העניין של 'גאון יעקב' אבל הצרה היא מאלו שמקיפים אותו, ובמיוחד מהנציגים הדתיים, אילו היה שומע מכל הדתיים והרבנים פה אחד שאסור בשום אופן לעשות איזו פשרה, היה מקבל זאת, אבל במקום זה שומע מהם ההיפך ממש, ועושים הכל לשם חנופה שחושבים לקבל יותר כסף לישיבות ואוי ואבוי ללימוד התורה על חשבון הפקרת כמה מיליוני יהודים!

כשהזכרתי מה שאמרו על דברי הרבי שצריך ללמוד גם מהגוי סאדאת הזכיר מה שאמר לי בשנה שעברה שהגיבו בעניין ההקפות בחברון ואמר: איני עוסק בלעשות קונצים, ובאם עושים מזה צחוק, אין זה נוגע לי. אני יהודי של שולחן ערוך ומשתדל לקיים בכל יום את הנאמר בתחילת השו"ע 'אל יבוש מפני המלעיגים', וב"ה זה אצלי גם לא בגדר נסיון כלל. כך ראיתי אצל אבי ז"ל וכך אצל חותני ז"ל. בוודאי בכל הענינים צריך להיות דווקא בדרכי נועם ובהסברה של חכמה בינה ודעת, ועושים הרבה השתדלות בכל הענינים ככל האפשר לקרב יהודים ולא לרחק רח"ל, ודווקא באופן של "זה קלי ואנווהו", להתנאות לפניו, ולמשוך ע"י כך עוד ועוד יהודים להתקרב לקב"ה ולתורתו ולקרב למעיינות שעל ידי ההפצה שלהם יבוא מלכא משיחא. אבל יחד עם זה בענינים של פיקוח נפש ויסודות היהדות עומדים בכל התוקף, בלי שום פשרות, וע"ז נאמר בתחילת ה"שולחן-ערוך" אל יבוש מפני המלעיגים. בוודאי שאין צורך לעשות שיהיו מלעיגים ח"ו, ואדרבא צריך לעשות כל מה שאפשרי שלא יהיו מלעיגים, וביחד עם זה צריך להיות כל התוקף והחוזק, בפרט בקשר לאלו שרק תואנה הם מבקשים. (עד כאן ציטוט מדבריו הקדושים).

דיבר בחוזק וברגש תקיף איך שהלוחמים בקשר ל'מיהו יהודי' הם גם לוחמים נגד שלמות הארץ והא בהא תליא ומי שחסר אצלו בשלמות העם ושלמות הארץ בוודאי חסר אצלו גם בשלמות התורה ועד ליסודות האמונה. שאל מדוע מפחדים וחוששים לפרסם בקול תרועה גדולה את פסק הדין של הכנסיה הגדולה מלפני 40 שנה ובו נפסק ברור נגד ויתור על חלקים מאה"ק.

סיפר שכשהיה אצלו השגריר באו"ם מר הרצוג בשמחת תורה דיבר עמו על דברי חז"ל שחברון הוא מהמקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל וכו' וביקש ממנו להכריז בעצרת הכללית שחברון שייכת לעם ישראל, ובפרט לשבט לוי שכן הוא משבט לוי, ואכן עשה כך והיתה נחת רוח מכך כי בוודאי פעלו דבריו את פעולתם, ואף שכבר החליטו ומנוי וגמור עמם להחזיר את חברון, הרי הכרזה זו באוזני כל העמים וכן ההקפות שנערכו בחברון שענינם של כל אלו הוא: הכרזה באוזני כל השרים של שבעים האומות למעלה, על שייכותה של חברון לעמינו, אשר אולי תדחה את הגזירה לעשר עשרים שלושים שנה ועד אז יבוא משיח ויהיו בידינו גם החלקים מארץ ישראל אשר מעבר לירדן.

אמר שלדעתו אגודת הרבנים צריכה לפעול בהסברה בחוזק ובכל התקיפות נגד התנועה שקמה לאחרונה ומכנים עצמם 'שלום עכשיו', שלדעתו זו התנועה הכי מסוכנת לעם ישראל, כי בסופו של דבר עם כל הגויים היו מסתדרים, ואף שמיד לאחר מלחמת ששת הימים דיברו המנהיגים בישראל להחזיר "השטחים" ומאז ועד היום כל הזמן דנים בזה, הרי הקב"ה 'הכביד לב פרעה' והמנהיגים של הערבים אינם מוכנים לקבל, אבל כשקמים יהודים ומקימים תנועה שכל עניינה להחזיר "השטחים", הנה כיוון שיהודים הם בעלי בחירה זה מסכן את עצם הקיום של כלל ישראל בארץ הקודש ועל זה נאמר 'מהרסייך ומחריביך ממך יצאו'. ואמר שהם גרועים יותר בהרבה מהמרגלים שהמרגלים פעלו מה שפעלו רק בתוך בני ישראל להחלישם, ועוד שרק אמרו להישאר במדבר ואילו התנועה החדשה תפעל גם בקרב אומות העולם להסביר להם שהיהודים צריכים לוותר על ארץ הקודש, והם יוציאו דיבת הארץ רעה גם בפנים וגם בחוץ ולכן סכנתם גדולה מאוד, וכנגדם צריכה אגודת הרבנים לפעול בהסברה ולעורר את כל מי שיש לו השפעה, בכל הכוחות. ואם לא יפעלו בעוד מועד יהיו מהם צרות צרורות שלא היו כמותם לישראל, ואמר שאינו רוצה לפתוח פה, אבל כל הארגונים והרבנים צריכים לדעת האחריות הגדולה כי הארגון הזה אם לא ילחמו נגדו בתעמולה יהיה בתוך תקופה קצרה 'שורש פורה ראש ולענה' אשר כל החכמים בישראל לא יצליחו לתקן ההיזקים והקלקולים שלו.
 

מה דעת הרבי מה"מ על משאל עם בפרט ועל החזרת שטחים בכלל?
 
 
 
כיצד נולד הרעיון של "החזרת שטחים"?
 
לאמריקה לא היה ספק - אמר הרבי - מיד לאחר מלחמת ששת הימים שנכריז בבירור שארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל. הם היו בטוחים שנתחיל ליישב מיד את כל השטחים. וגם לערבים לא היה בכך שום ספק. כל העולם היה בטוח שזה הדבר הכי טבעי שעל ישראל לעשות. ברם, להפתעת הכל שלחה הממשלה משלחת לוושינגטון והודיעה שהיא מעונינת להחזיר הכל.

ידוע לי שהאמריקאים היו ממש בהלם. ממתי נהוג שמחזירים שטחים שכובשים במלחמה - במיוחד במלחמת מגן? ובפרט שלראשונה השיגה ישראל סוף סוף גבולות טבעיים ובטוחים?!

כשהאמריקאים הבינו לתדהמתם שהממשלה מתכוונת לכך ברצינות הזדרזו להעביר זאת למוסקווה ולערבים ורק אז הם החליטו שאם היהודים מודים שהשטחים לא שלהם - יש להפעיל עליהם מיד לחץ שיחזירו את אשר גזלו ללא שום תנאים...
 
הזדמנות שהוחמצה

במלחמת ששת הימים היו הערבים בטוחים שיעשו להם בדיוק את מה שהם תכננו לעשות אילו חלילה ניצחו במלחמה. משום כך אילו מיד כשכבשנו את ה"שטחים" היינו מכריזים שלא ניגע לרעה בשום ערבי, נשאיר את כולם בחיים ואדרבה ניתן להם אפילו פיצוי כספי אבל על כולם לעבור מיד לעבר הירדן - היו הם מודים על החסד שלנו עד היום הזה. הם היו זוכרים את החסד הגדול, שבשעה שהם באו להשמיד אותנו גילינו כלפיהם רחמים ואפשרנו להם לברוח. אילו היינו עושים זאת אז היינו פטורים היום מכל הצרות...

כשלא עשינו זאת, וכבר אי אפשר לעשות את זה - זה לא מצדיק מחדל נוסף. אנחנו יצרנו במו ידינו את ה"בעיה הדימוגרפית" - כאשר לא שלחנו את כולם תוך כדי המלחמה - וכעת באים בבעיה זו כדי להסביר למה צריך לסגת מה"שטחים"...
 
על נסיגה מה"שטחים" - השפויים והמאמינים...

צריך להפסיק לדבר על החזרת שטחים ולא רק להחזיק בשטחים אלא גם לספח אותם באופן רשמי לישראל, ולהחיל עליהם את הריבונות המליאה. וזאת לא מטעמים "מיסטיים" של "ארץ ישראל השלימה" אלא מחישובים מאוד פשוטים. זוהי הנהגה הכי נורמלית. מי שכובש - כובש ומחזיק ולא פוזל לראות מה אחרים אומרים. איש בעולם לא היה מעלה על דעתו שנחזיר את ה"שטחים" אלמלא הישראלים היו מדברים על כך ביוזמתם.

מליון ערבים בתוך שטח המדינה עלולים להיות בעיה גדולה - אך מהי האלטרנטיבה? האם יותר טוב שבשטח הזה תהיה מדינה פלשתינאית עצמאית בטווח ירי ומלחמה עם כל הישובים בארץ? האם לא יותר טוב שאותם ערבים יהיו נתונים לפיקוח המדינה בתוך גבולותיה עם כל הבעיות שהם מעוררים?

"אף שעל" היא סיסמה המתבססת על עובדות בטחוניות. לעומת זאת הסיסמא "שטחים תמורת שלום" היא אמונה מיסטית שאין לה כל יסוד. כי על סמך מה רוצים להחזיר שטחים? כי מאמינים שהערבים שינו את שאיפתם שהוכחה במשך עשרות שנים, או מאמינים שאש"ף רוצה באמת לחיות בשלום עם ישראל: בזמן שכל בר דעת יודע שלאמונות המיסטיות הללו אין שום ביסוס, ואפילו אם ערפאת ירצה לחתום איתנו על הסכם שלום, הרי הפלגים של המחבלים הם כה רבים ושונים וחלוקים זה מזה שאין שום אפשרות להגיע להסכם עם מנהיג אחד באופן שכולם יענו אמן על זה...

מי הם איפוא ה"שפויים" ומי הם בעלי ה"אמונה המיסטית"?

ללא קשר לשלימות הארץ - מדובר כאן על פיקוח נפש ממש. כל נסיגה מהשטחים מהווה פשוט סכנת נפשות לכל תושבי הארץ.
 
המחדל של מלחמת יום כיפורים

המחדל הגדול של מלחמת יום כיפורים אשר גרם לאבידות הקשות היה כאשר גם לאחר שנודע כבר בבירור על המלחמה העומדת לפרוץ תוך כמה שעות - עיכבה הממשלה את גיוס המילואים ואת מכת הפתיחה רק כדי "למצוא חן בעיני הגויים" שלא יאשימונו חלילה בתוקפנות...

דבר זה הוכיח בבירור לאיזה אסון גורמים כאשר מעדיפים את השיקול המדיני כביכול, על השיקול הבטחוני. ולמרות זאת ממשיכים לעסוק בפתרונות מדיניים העומדים בסתירה מוחלטת לעמדה הבטחונית.
 
זכותנו על הארץ

נציגים ישראלים המנהלים את המשא ומתן בקשר לארץ מפחדים לאמר כי זכותנו נובעת מההבטחה האלוקית. צעירים ערביים רבים, להבדיל, לא מתביישים להביא נימוקים דתיים בדברם על זכותם על מערת המכפלה, למשל. מנהיגים ערביים לא מתביישים להתבטא שהם לא יוותרו על "האדמות הקדושות". ורק אצלינו מתביישים. משתמשים בכל מיני נוסחאות מלבד האמת הכתובה כבר אלפי שנים בתורה.

ומדוע? משום המחשבה המוטעית שבכך ימצאו חן בעיני הגויים. אילו רק היו מציגים את הטענה האמיתית שארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל בגלל ההבטחה האלוקית הכתובה בתורה - היה מתבטל מיד כל השקלא וטריא על הגבולות. אם אנו מתבססים על הצהרת בלפור טוענים הגויים ש-021 גויים באו"ם עדיפים על גוי אחד... לעומת זאת אילו היו מביאים את הברית בין הבתרים - שגם הם מודים בה- היתה תגובתם שונה לגמרי.
 
משאל עם

הרבי ראה במשאל עם דבר מסוכן מעצם ניסוח הדברים. אם יבואו וישאלו את העם "האם אתם מוכנים לוותר על שטחים תמורת שלום?" תהיה בזה הטעיה מכוונת. כי בשאלה ה"חכמה" מכניסים כבר חצי תשובה כאילו שהויתור יביא לשלום. אם כבר הולכים למשאל עם זה רק בתנאי שינסחו את השאלה בערך כך: "האם כדאי להעמיד בסכנה כל בית ובית בא"י ולהסתכן במלחמה, כשהאויב מקבל את השטחים שהקשו עליו עד עכשיו להשמיד ולהרוג, וכשישראל תישאר בלי גבולות בני הגנה כשהאויב קרוב למקומות האוכלוסין שלנו וברור גם שגם אם קבוצה מסוימת תסכים לשלום, קבוצות אחרות לא יסכימו - האם במצב זה כדאי להסתכן ולמסור שטחים תמורת פיסת נייר (הסכם...) שלא מחייבת איש?"...
 
להפסיק לדבר על החזרת שטחים

חשוב מאד, יותר מכל דבר אחר, שהישראלים יפסיקו לדבר על החזרת השטחים. מה שכואב מאד שכל הבעיות אינן בעיות אובייקטיביות; אלו לא בעיות שנכפו עלינו מבחוץ אלא אנחנו מביאים זאת על עצמנו. הכל היה בידיים שלנו. אילו ישראל היתה קובעת עובדות בירושלים ובשאר השטחים מיד אחרי "ששת הימים" - איש לא היה פוצה פה ומצפצף, והיום האויבים מקימים זעקה על כל אבן שמזיזים בירושלים.
 
הבעיה הפלשתינאית

צריכים להבהיר ולהוכיח שאין כזה דבר "בעיה פלשתינאית" או "עם פלשתינאי". צריך להדגיש כל הזמן עובדה יסודית, שכל המלחמות שהיו לנו עד היום לא היו עם הפלשתינאים אלא עם הסורים, המצרים, הירדנים והעירקים. והם נלחמו מסיבה אחת ויחידה: הם שונאים אותנו ולא רוצים שנהיה קיימים באיזור.

גם בישראל לא כל הקהל יודע את הדברים לאשורם אבל במיוחד באמריקה, ומשום כך ישנה חשיבות עליונה בשכנוע דעת הקהל ומעצבי המדיניות בארה"ב.

הכרחי וחיוני לצאת עם הסברה נכנונה לקהל הרחב, שתצליח לשכנע את דעת הקהל שישראל חייבת ומוכרחה לשמור בידיה על יהודה, שומרון ורמת-הגולן.
 
מהי הדרך למנוע מלחמה ?

גם בקטגוריות העולמיות המקובלות - שלום פירושו שכל צד מוותר על משהו וכל צד מקבל משהו וכך נוצר שלום, אבל כשצד אחד הוא רק מקבל וצד שני רק נותן ונותן עוד ועוד - זה לא נקרא שלום אלא כניעה!
על פי תורת ישראל יש רק דרך אחת למנוע מלחמה - כשמרתיעים את האויב. תורת ישראל לא מכירה בשום דרך אחרת. המלחמה נמנעת רק כשהאויב פוחד מתוצאותיה, אבל אם האויב מקבל חזרה את השטחים שהקשו עליו עד עכשיו להשמיד ולהרוג - אז הוא מתעודד מכך ומקבל חשק לפתוח במלחמה כשהוא רואה שיש לו סיכויים לנצח בה.

 
בחג השבועות תש"נ נדרשו תושבי אשקלון לרדת למקלטים. מדוע? בחוף ניצנים נתפשה חוליית מחבלים שבאה בסירה עם כוונות ברורות לבצע פיגועים המוניים.

לא רבים יודעים למי הם חבים את חייהם או את תודתם על הנס הגדול.

היה זה יום שני, כ"ח ניסן,יום חול רגיל,כאשר הפתיע הרבי ולאחר תפילת מנחה ביקש לשוחח עם הציבור. לאחר שהשמיע מילות ברכה ארוכות, עד לעיקר הברכות היא הגאולה השלימה, הדגיש את הצורך בברכה מיוחדת מאחר ונתקבלה ידיעה כי אש"ף הורה לנציגיו בעולם לבצע פיגועים רצחניים ביהודים היל"ת.

הרבי שלל כל כוונה להפחיד, אדרבה "יש לחשוב טוב ואז יהיה טוב," אך עם זאת בודאי יש לנצל את המצב להוספה במעשים טובים. והרבי פירט כי ההוספה צריכה להיות בתורה, בתפילה ובצדקה. בתורה - כל אחד ואחת לפי ענינו. בתפילה - 3 מזמורי תהילים שהם שירות ותשבחות ברוח ה"לחשוב טוב". ובפרט פרק קן. ובצדקה - סכום השווה לשתיים - שלוש הסעודות ביום (במקום תענית).

שלוחי הרבי פרסמו את דבריו בכל מקום ומקום ברחבי העולם ורבבות יהודים הצטרפו למילוי ההוראות המעשיות בהתלהבות ובהתעוררות. דברי הרבי הביאו להוספה בלימוד תורה, בתפילה, בצדקה ובמעשים טובים בכלל בכמות עצומה.

התוצאה ידועה: מזימות המחבלים הופרו. האם גם זה ניצחון במלחמת ה'?
 
 
 
מר נחמן: אני ראש עיריית אריאל, בפעם הקודמת כשהייתי אצל הרבי וקיבלתי את ברכתו, ביקש הרבי שאפעל למען הרחבת הבנייה ועתה הבאתי תמונה שבה רואים מה עשינו.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: קיבלתי גם בערב שבת עלון תמונות על אריאל. יהי רצון שיהא בהצלחה רבה ותקוותי שבקרוב ממש תהיה מוכרח להוציא חוברת חדשה של הדברים שיתחדשו.

מר נחמן: ברצוני לבקש את עצת וברכת הרבי בנושא חשוב ביותר. אני נמצא בארה"ב כבר בפעם החמישית, והנני מבחין שביהדות כאן יש רפיון רוח והיסוסים לגבי עתיד יהודה ושומרון. הם חוששים מפני נסיגה, ואני מגלה שבנושא זה יש אבדן אמונה.

בקשתי היא שכב' הרבי יורה לי מה לומר לאנשים אלו ושיתן את ברכתו לחיזוק.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: צריך לדבר עם האנשים האחראים בארץ הקודש ולדרוש מהם לפרסם כי כל השמועות בדבר החזרת שטחים, רחמנא-ליצלן, אין להם כל יסוד בהווה, ביחס למעשה. ואדרבה: ימשיכו להחזיק בשטחים האלו מתוך שמחה רבה, מתוך שלום ובדרכי נועם.

חשוב יותר לומר זאת לאנשים בארץ ישראל (מאשר לאנשים כאן, שאין להם דעה בארץ ישראל). הרי ראש הממשלה עתיד לבקר כאן עכשיו. עליו להסביר לכל מי שמוכן לשמוע ולכל מי שביכולתו להשפיע עליו. כי השמועות על החזרת שטחים אין להן כל יסוד כלל וכלל. ארץ ישראל תישאר שלימה כפי שהיא עתה, ובקרוב ממש - משיח צדקנו ישלים גם את שאר החלקים. וכל זה - בדרכי נועם ובדרכי שלום. בלי כל מלחמות.
וכיוון שגם אתה גר בארץ ישראל, הרי זה תלוי גם בך. עליך לעמוד בתוקף על שלימות השטחים ועל שלימות כל הארץ.

יש לעשות זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום. ולדעת כי עמידה תקיפה לא מפריעה לשלום כלל וכלל. ולהיפך: כאשר הצד השני שומע שישנה סברה ("קא-סלקא-דעתך") להחזיר משהו. זה מה שגורם לאינתיפאדה ולכל שאר הדברים שאינם רצויים כלל וכלל, הבאים כתוצאה מכך שהם שומעים מהיושבים באה"ק שיש מקום לדיון על עתיד השטחים, ולכן הם נוקטים צעדים בכוונה להרוויח משהו וכו' וכו'.

כאמור, אין צורך בשום תגרה ומלחמה ורק השמועות הללו, בדבר החזרת השטחים, מחזקות את אלו שאינם מעוניינים בשקט ובמנוחה.

יהי רצון שתהיה לך הצלחה רבה, וכאמור, שבקרוב תוציא לאור עלון חדש עם כל ההוספות שתתווספנה תיכף ומיד ממש.

מר נחמן: תודה רבה.
 
 
לאחר זמן ממושך של "מלחמת ההתשה" כאשר כמעט מידי יום היו חילופי אש בין צה"ל למצרים משני עברי התעלה, הסכימו הצדדים להפסקת אש.

הרבי זעק מעומק ליבו הטהור כנגד ההסכם והתנבא שהמצרים יפרו את ההסכם תוך 24 שעות ויקרבו מערכי טילים לתעלה, באופן ששום פנטום לא יוכל לפעול באיזור בעת מלחמה. לאחר שהמצרים יהיו מוכנים היטב ליד התעלה, ולאחר שמצבם הצבאי ישתפר למה יעשו שלום? - זעק הרבי בכאב - אז תתחיל שוב מלחמה, ויותר קרבנות יפלו. על מה ולמה? היש טפשות גדולה מזו?

ואכן עוד בטרם עברה יממה מחתימת ההסכם כבר הפרוהו המצרים בהזיזם טילים לתעלה והחלו בהכנות למלחמת יום הכיפורים שבמהלכה נהרגו אלפי חיילים הי"ד.
 
חזה את האינתיפאדה

הרבי יצא בתוקף כנגד הסכמי קמפ-דייויד ואמר כי עצם הדיבורים על אוטונומיה כבר מהווים סכנה חמורה. ממש מדהים לראות עד כמה לצערינו התממשו הדברים.

"רק כתוצאה מהדיבורים על האוטונומיה" - צעק הרבי בקול קורע לב - "כבר תתגבר חוצפת הערבים ביהודה ושומרון, והם יכריזו מרד גלוי נגד המשטרה והצבא, ישתוללו בחוצות ויפגעו ביהודים רח"ל."
היה זה זמן רב לפני שמישהו חלם על אינתיפאדה.
 
אוטונומיה - סכנת נפשות

בי' שבט תשנ"ב ביקר בחצר הרבי שר התחבורה דאז מר משה קצב. היה זה לאחר שב"שיחות מדריד" החל שמיר, ראש הממשלה דאז לדבר על תכנית האוטונומיה. כשידיהם אחוזות זו בזו דיבר הרבי דברים קשים אודות "התקפלותו" של שמיר והזהיר שכשם שלחם ששמיר יהיה ראש הממשלה הרי אם ימשיך לדבר על אוטונומיה ילחם כנגדו ש"יפול".

"הדיבורים על תכנית האוטונומיה הם צעד ראשון למסירת חלקים מארץ ישראל" - הזהיר הרבי והוסיף - "ולא רק חלקים קטנים אלא חלקים גדולים כיהודה שומרון עזה חברון ירושלים וכו'. וכאמור שלא משנה מה שהיהודים חושבים, אומרים ומסבירים את זה אלא איך שאומות העולם מפרשים זאת, והם מפרשים זאת שמדובר אודות תכנית שסופה מסירת חלקים מארץ ישראל בפועל והקמת מדינה פלסטינאית".
 
 
 
 
במוצאי שבת קודש פרשת שופטים, בתוכנית "מלוה מלכה" ברשת 'מורשת' של קול ישראל, בהנחיית העיתונאי ר' אורי רווח, התראיינה הח"כית לשעבר גאולה כהן. בראיון מרתק סיפרה על דברים שהרבי כתב לה במכתב בדיוק לפני 24 שנים בעיצומם של הסכמי "קעמפ דוויד", מדוע הוא אינו מורה לחסידיו להתיישב ביהודה ושומרון. כמו כן סיפרה על דברים מרטיטים שהרבי אמר לה ב'יחידות' מיד לאחר מלחמת ששת הימים, מדוע עוד יצטרכו לכבוש את ירושלים מחדש...  להלן תמליל השיחה המרתקת והמאלפת
אורי רווח: אנו רוצים לומר שבוע טוב לגב' גאולה כהן.

אנחנו כאן בעקבות מכתבו של הרבי שמתפרסם בימים אלה בביטאוני חב"ד, ורבים מאד מדברים על מה שהרבי כותב לך. בעצם תספרי לנו מה שאלת את הרבי?

גאולה כהן: היה זה בשנת תשמ"א. בעצם הצעתי אז לרבי שישפיע על רבים רבים מתלמידיו וחסידיו הנשמעים בקולו, שלא רק שיעלו להתיישב בארץ ישראל, אלא לעלות ולהתיישב ביהודה ושומרון ובחברון. בחברון הייתה ישיבה גדולה של חסידות חב"ד בבית רומנו. ואחרי שביקרתי אצלו ושמעתי את דעתו בנוגע להתיישבות, רציתי לבקש ממנו שיחדש את הישיבה בחברון. בעיקר דיברתי על ההתיישבות.

אורי רווח: ולפני הכל צריך לציין שהרבי ביקש ממך שלא לפרסם את המכתב, וכי זה תלוי בשיקול דעתך...
גאולה כהן: הרבי מסביר לי במכתב מדוע אינו יכול לקרוא לחסידיו לעלות ליהודה ושומרון, כי אם ההתיישבות ביש"ע היא רק לשם הפגנה פוליטית, ותכלית פוליטית ולשם רווח לעורר דעת הציבור "הרי אין ענייני בפוליטיקה כי אם בהלכה". ולמה הרבי חושב שזה יכול להיות רק תכלית פוליטית? הוא ממשיך אפוא להסביר לי, כי הוא חושש מאד שאחרי זמן ארוך, המתיישבים עלולים להיות מסולקים משם על ידי הממשלה.

אני אקרא את המכתב בלשונו של הרבי: "מוכרחני להדגיש כי פניותי וכיוצא בזה [לבוא ולהתיישב ביש"ע] אפשריות כשיכולות להיות מיוסדות על תקווה חזקה שההתיישבות תהיה בר קיימא, ולא כתכלית פוליטית ולשם רווח בהתעוררות דעת הציבור גם באם אחרי זמן לא ארוך, יסולקו המתיישבים, שהרי אין ענייני בפוליטיקה, כי אם בהלכה".

הוא כותב לי בצורה מפורשת שבהחלט ייתכן שאחרי זמן לא ארוך יסולקו המתיישבים. הרבי אומר שהוא רק יכול לשלוח להתיישבות שהיא לא פוליטית ולא זמנית, אלא אמיתית, והוא בהחלט אומר שייתכן שיסולקו המתיישבים.

יותר מזה כותב לי הרבי - מאוד מעניין היה לקרוא את הדברים שלו - שהוא מסתמך על זה שאותם אלה שיש להם השפעה בממשלה, הם יחזירו את כל סיני על כל הנפט שלה. הוא נכנס פה לבעיה הזאת של סיני שהיא ממש מעניינת מבחינת ההבנה וההתייחסות שלו לויתור על סיני. הוא מסביר שזה דבר שגורם למדינת ישראל נזק כלכלי עצום.

אקרא משפט מהדברים שלו: "ולפי השיטה של אלה שהייתה להם השפעה בעניינים כאלה במשך כל השלושים ושתיים שנה, נוכחתי לדעת שההשפעה שלהם היא בכיוון אחד: עניין של ויתור ונסיגה, והאחרון הגדיל - החזרת מקורות הנפט שהיו מספקים יותר ממחצית ויש אומרים 3/4 של הצורך בארצנו להנהלת המשק ולצורך ההגנה והחזירו אותם בפועל, וללא כל תגובה ראויה לשמה מתושבי ארצנו למרות שכל אחד ואחד יודע שזהו הנשק הכי פעיל וחיוני לביטחון הארץ וגם לקיום הכלכלה שלה".

אורי רווח: כבר לפני 30 שנה הרבי ידע שיחזירו?

גאולה כהן: הוא מאד חשש. הוא אמר ככה שהוא מפחד שכל ההתיישבות זה רק לשם הפגנה מצד הממשלה ובבוא הזמן הם לא יהססו לגרש את המתיישבים. הוא לא התכוון שזה הפגנה מצד המתיישבים; לכן הוא ביקש ממני להחליט אם לפרסם את המכתב בפני חבריי, כי לא רצה להחליש את ההתיישבות. באמת כל השנים לא פרסמתי את המכתב, רק לאחרונה פרסמו בעיתון של חב"ד חלקים מהמכתב.
מכאן רואים גם את הרגישות הגדולה של הרבי. לכן לא פרסמתי כל השנים את המכתב הזה, עד שבא אלי מישהו מטעם חב"ד וביקש לראות את המכתבים. הוא אומר במכתב שזאת הפעם הראשונה שהוא מגלה את הטעם האמור מדוע אינו שולח להתיישבות, אבל הוא מוסיף שלא היה רוצה שאני אגלה את דבריו וטעמו, כדי שלא להחליש את אלו שיש להם אמונה שיהיה שינוי עיקרי.

אורי רווח: איך את רואה את הדברים שמתרחשים כעת לנגד עינייך?

גאולה כהן: הרבי אמר לי דברים מאד מאד קשים, גם בקשר לירושלים. אני לא רוצה להיכנס לזה, כי חווינו כעת דברים מספיק קשים החוויות הנוראיות האלה.

זאת עובדה שהיה פינוי וסולקו מתיישבים יהודים מארץ ישראל ועדיין לא מדובר על מקומות קשים כמו ביהודה ושומרון, אלא גם בהתיישבות שנעשתה על דעת כל ממשלות ישראל. ההתיישבות הראשונה בחבל עזה נעשתה על ידי ממשלות המערך ורק אחר כך על ידי ממשלות הליכוד שהוסיפו. ואם בהתיישבויות כאלה שהיה לגביהם קונצנזוס מטעם הממשלות כולן, מימין ומשמאל...

אבל בכל זאת אני עדיין ממשיכה להאמין שיהיה שינוי. ואם יש גזירה, שהאלוקים ישנה אותה. הרבי גם בהחלט האמין כך וחשש מכך, אבל ביחד עם זה ביקש שלא אפרסם את זה.

קשה לי מאד לדבר על מה שהרבי אמר לי גם בנוגע לירושלים, ואני מקווה שגם זה לא יתקיים.

אורי רווח: הבנתי שהרבי לא אמר דברים אופטימיים בנוגע לירושלים.

גאולה כהן: הוא אמר לי שכיבוש ירושלים לא נעשה מתוך רצון פנימי מראש ללכת לשחרר את כל המקומות הקדושים שלנו בירושלים, וזה היה מלחצים בחוץ, ודבר זה ניכר בדרך שבה צה"ל התבקש שלא לפגוע בשום דבר. הוא גם דיבר על כל הספקות שליוו את המלחמה הזאת שלא התכוננו לכבוש מראש את המקומות הקדושים מתוך הכרה והזדהות פנימית. לכן הוא מאוד מאוד חושש שנצטרך לכבוש את ירושלים מחדש.
אורי רווח: הוא אכן אמר שיצטרכו לכבוש את ירושלים מחדש?

גאולה כהן: הוא אמר שהכיבוש הזה לא יחזיק מעמד. קשה לי מאד לדבר על זה. אני לא רוצה לדבר על זה. ממש כואב לי. כל כך נבהלתי שהוא אמר לי את הדברים הללו. כשראה שאני נבהלתי הוא אמר לי כמובן שהכל יכול להשתנות... אבל זה מה שהוא הרגיש. גם את זה לא פרסמתי בהתחלה. חששתי לפרסם את זה. רק לאחר שהיו כמה שידעו והשמועה התחילה להתגלגל, סיפרתי את זה. בואו נתפלל שזה לא יקרה...
אורי רווח: אילו היית בהנהגת המדינה מה היית עושה?

גאולה כהן: בפירוש לא הייתי מגיעה לשום החלטה של פינוי ישוב יהודי. כמובן שזה לא דבר שמתחיל רק בתחום אחד. כל ההנהגה שלנו היא לחוצה כשהיא מקבלת תכתיבים מארה"ב כאילו זה גזירה משמיים.
הייתי גם יוצאת בהסברה ובחינוך. הרבי גם דיבר אלי אישית, למרות שאני לא חסידת חב"ד, הרבי רצה שאשתמש בכוחות ההשפעה שלי לדבר עם הנוער להסביר לו מהי ארץ ישראל. לצערי לא עשו בזה מספיק. דווקא במהלך המאבק על גוש קטיף, זאת הייתה פעם ראשונה שארץ ישראל עלתה באמת על המפה שלנו. זה היה שיעור אדיר אחד ארוך. חבל מאד שלא הצלחנו לעשות אותו בדרך החיובית באמצעות שיעורים והרצאות בבתי הספר. לא העלנו את ארץ ישראל על המפה ולא את הקשר של הציבור היהודי הדתי אמוני ומסירות הנפש שלו על ארץ ישראל. לצערי התשלום היה נורא ואיום.

לדעתי אצל חלק מהציבור החילוני יש איזה פחד מהעוצמות הרוחניות, ולכן הם מנסים להתנכר בציניות ובלעג שלהם ולהתייחס אל הנושא כאילו הם נצחו.

אורי רווח: יש הרבה שהתחזקו מהדברים שראו במסכי הטלוויזיה במהלך הפינוי.

גאולה כהן: התגלה כאן כוח אדיר של אמונה. התגלתה כאן העוצמה הרוחנית האדירה של מסירות הנפש. זה הגיע לכל בית וזה יהדהד וימשיך להדהד. שמחתי מאוד לראות את חב"ד שגם היו בין הנאבקים שם בגוש קטיף.

אורי רווח: שיהיה בשורות טובות בגאולה האמיתית והשלימה...

תודה רבה לך גאולה כהן.