כאשר תבוא הגאולה, ירפא הקדוש-ברוך-הוא את כל החולים, ובכלל יכחיד את תופעת החולי. בני-האדם יהיו בריאים לנצח, ולעולם לא יפלו למשכב. וכמו שנאמר במדרש: "לעתיד לבוא הכול מתרפאין"; "כל מה שהכה הקדוש-ברוך-הוא בעולם הזה – מרפא אותו לעתיד לבוא. העיוורים מתרפאים... והפיסחים מתרפאים... ואף החיות מתרפאות".
 
בתורת החסידות מוסבר, כי למעשה זו תהיה פשוט חזרה למצב המקורי של הבריאה. כאשר נברא אדם הראשון, הוא היה מחוסן מכל פגע ומחלה, ונועד לחיות לנצח, איתן ובריא. רק כמה שעות לאחר שנברא אדם – בשעה שנכשל באכילה מעץ הדעת (ועמו גם בעלי-החיים) – ירדו לעולם התחלואה והמוות. חטא עץ הדעת הביא לעולם זוהמה, כלשון חז"ל, זוהמה רוחנית, כמובן – והזוהמה הזו הולידה, בין השאר, את התחלואה ואת המוות.
 
אלפי שנים לאחר מכן, במעמד הר סיני, התחוללה תמורה רוחנית ופסקה הזוהמה. לכן, כפי שמתארים חז"ל, התרחשה באותה עת התרפאות כללית של כל החולים ובעלי המום. אולם שבועות ספורים לאחר מכן, בחטא העגל, חזרה לעולם הזוהמה הרוחנית ועמה חזר המצב המשובש בבריאה.
 
מאז, כל עוד לא באה הגאולה, אנו שרויים במצב הלא טבעי שלנו, ולכן אנו חשופים למחלות. מצב זה נמשך אלפי שנים ולכן נתפס אצלנו כאילו הוא טבעי. אך האמת היא, שהגוף במתכונתו המקורית לא אמור להשתבש משום חיידק או נגיף ולא להתעוות משום מכה.
 
כאשר תבוא הגאולה ותשרור בעולם אווירה רוחנית מאוזנת ומושלמת – יחזור הגוף למתכונתו החסונה, הטבעית והמקורית. במקביל, גם ישתנו כל החיידקים ומחוללי המחלות למיניהם ויפעלו למטרות מועילות, כך שנחיה עמם בשלום, לא פחות מהשלום שישרור בין הזאב לכבש ובין הנמר לגדי. ממילא, נזכה כולנו לרפואה שלמה ולבריאות מוחלטת.
 
מקורות: תלמוד בבלי שבת קמו, א. בראשית רבה פרשה כ, ה ופרשה צה, א. מדרש תנחומא וייגש ח. אור התורה תהילים עמוד שפד.