נס גדול: לב מלאכותי שהושתל בצעיר שחלה במחלת לב קשה וקטלנית, והוצא מגופו לאחר כשנתיים, לאחר שליבו הטבעי שהחלים והתאושש בינתיים – שב לפעום כשורה.
 
חששות רבים ליוו את הרופאים לפני הניתוח, שבוצע בבית הרפואה "כרמל". אך לאחר שלב הטיטניום הוסר מחזהו של הצעיר, התברר לרווחת כולם כי לבו ה"ישן" מתפקד "כמו חדש", וכי הוא נפטר וסופית מהתרמיל שנשא תדיר על גבו (הסוללות שהזינו את הלב המלאכותי) ומסבך החוטים שקישר ביניהם, לאורך ימים ושנים טובות.
 
אי אפשר שלא להיזכר מידית בנבואתו של זכריה: "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר". ביטוי ציורי להתגברות פתאומית על חוסר היכולת לחוות חוויות רגשיות עמוקות. כיום, רובנו איננו מסוגלים לאהוב, לחמול, להתחשב ולחוש את הזולת באמת. אנו חשים בעיקר את עצמנו. עולמנו הרגשי מתרכז באהבה עצמית, טינות אישיות וחישובי כדאיות חברתית.
 
במקורות היהדות, מגדירים מצב זה כמחלת-נפש, מצב לא טבעי ולא תקין. אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי מגדיר מצב דומה בשם "טמטום הלב". טמטום מלשון איטום. לב אטום שאיננו מסוגל להרגיש מה שמעבר לו, ויכולתו הרגשית מאובנת ומצומצמת.
 
המגבלה הרגשית הזו זוכה היום לתשומת לב מדעית רצינית. אם פעם כלל מונח האינטליגנציה פוטנציאל שכלי בלבד, הרי שהיום מדברים רבות על אינטליגנציה רגשית, שחשובה לא פחות, וברוב שטחי החיים – הרבה יותר.
 
למרות טמטום הלב הגורף, בכל זאת זכינו במהלך הדורות להתוודע אל קבוצה נבחרת מהמין האנושי שהתאפיינה ב"לב בשר" עוד במשך הגלות. קבוצה מצומצמת של אנשי-על (צדיקים) שיכולים לחוש בצערו של כל יהודי ואף למסור את נפשם עבורו. אהבה מופלאה אותה הגדיר מייסד החסידות, הבעל-שם-טוב, כיכולת לאהוב כל יהודי באשר הוא, גם מי שלא פגשנו מעולם...
 
נכון לרמתנו הרגשית עתה – לרובנו קשה אף לדמיין מצב כזה, או אפילו לשאוף אליו. אך לעתיד לבוא תהיה החוויה הרגשית הזו נחלת הכלל. כעס, קנאה, טינה, תאווה זולה וכבוד אישי – כל אלה יוסרו מאתנו יחד עם שרידיו העלובים של 'לב האבן' המתפורר. כולנו נתחיל להרגיש חוויות שהיו עבור רובנו מושגים שנראים לא ישימים: אהבה שאינה תלויה בדבר, כבוד לכל נברא, נאמנות ללא סייג, חמלה חסרת גבולות ועוד. כל אלו תהיינה תולדות של הרגשות היסודיים הכבושים אי שם בעומק לבנו החסום: אהבת השם ויראת השם. העולם יהיה פשוט מקום נפלא לחיות בו. עולם של גאולה.