היה זה יום שישי, סמוך לשבת. במרומי הגליל, בעיר הקודש צפת, התכוננו המקובל המפורסם האר"י (האלוקי רבי יצחק (לוריא)) ז"ל ותלמידיו לכניסת השבת יחד, באחת משדות העיר. ברגע של התעלות פנה הצדיק לסובבים אותו ואמר: 'הבה נצא לירושלים, לקבל שם את השבת'.
 
האר"י הזמין את תלמידיו לחוויה נסית מדהימה. להגיע מצפת לירושלים בתוך כמה דקות! אולם לא כל תלמידיו קיבלו את ההזמנה המופלאה בשתי ידיים. היו שאמרו: 'קודם עלינו לקבל רשות מנשותינו להיעדר מהבית לשבת'...
 
שמע הצדיק וקרא בצער: 'חבל. אילו נעניתם כולכם בחיוב, היינו זוכים להגיע כעת אל ירושלים הבנויה... היינו זוכים להתגשמות חזון אחרית הימים'...
 
סיפור זה בן יותר מארבע-מאות שנה, אך המסר החשוב שבו לא נס לחו. הבה נחשוב: מה בעצם היה לא בסדר בתגובתם של הבעלים המתחשבים? אדרבה, אלה מהתלמידים שכן נכונו לנטוש את הבית למשך השבת מבלי להודיע, הם שלכאורה שנהגו לא כשורה!
 
התשובה הפשוטה היא, שהכול נכון אילו לא היה מדובר בהזמנה שבאה מהצדיק. כאשר הצדיק מזמין, יכולים התלמידים – וצריכים – לסמוך כי הוא מודע לכל ההשלכות האפשריות ונושא באחריותן. ואמנם, לפי מה שהתברר, אילולי הוחמצה ההזדמנות ואכן הייתה באה הגאולה – הלוא אין ספק שהנשים היו מאושרות וגאות בבעליהם. התמורה הייתה שווה את המחיר.
 
***
 
השבוע מלאו 51 שנה לשחרורה הנסי של ירושלים. העיר הייחודית, שהוד הקדומים הנסוך עליה מושך אליה כבמגנט מיליוני תיירים מכל העולם. העיר הקדושה, שקושרת בין עבר מדהים לעתיד עוד יותר מדהים, כפי שמבטיחים לנו נביאי האומה.
 
נכון להיום, מאוחדת ירושלים תחת ריבונות יהודית, אך לא לגמרי. קיימת בתוכה מובלעת חשובה, שהייתה גם היא בשליטתנו אך במו ידינו איבדנו אותה. הכוונה, כמובן, להר הבית.
 
אף אחד בעולם לא ציפה כי לאחר הניצחון המוחץ הנסי במלחמת ששת הימים ננהג באיוולת כזו ונוותר על הנכס הקדוש ביותר לעם ישראל. העולם נדהם מאתנו בעת הניצחון ושב ונדהם מיוזמת התבוסה שנקטנו.
 
בזמנו, הצהרנו כי זו המַתנה האחרונה. חוץ מהר הבית, נעמוד נחרצות על הריבונות היהודית על כל ירושלים לנצח, קראנו בפאתוס. אבל היה אדם אחד שסבר אחרת – הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הרבי זעק מקירות לבו נגד ההתרפסות היהודית מול האויב המוסלמי, וניבא כי זו סנונית ראשונה שמבשרת על נכונות לשרשרת ארוכה של התרפסויות, שתגבה מחיר דמים כואב.
 
אז, לפני חמישים שנה, נשמע קולו של הצדיק כקול קורא במדבר. אף אחד לא האמין כי איחודה של ירושלים יעלה אי פעם על שולחן הדיונים ויעמוד בסימן שאלה. זה היה נשמע בדיוק כמו להגיע מצפת לירושלים בתוך כמה דקות... אך השנים שחלפו הפכו את התחזית למציאות כואבת...
 
***
 
כעת, העמדה הישראלית טובה יותר מאשר בעבר. לפחות הקולות המושמעים בקול בארצנו כיום הם בעד ירושלים מאוחדת. אנו זוכים אפילו לתמיכה גדולה מבחוץ על כך.
 
המטרה היא שלא נתחום את העמדות הללו רק על ירושלים. לאחר שכבר נוכחנו לדעת עד כמה כדאי לסמוך על דבריו המדויקים של הצדיק; לאחר שכבר נוכחנו ברוח הקודש המפעמת בגרונו ובכך שהוא מטיב מכולנו לנתח את העתיד  – מתבקש שנחליט החלטה נחושה וחד משמעית שלא נוותר על אף שעל השייך לנו. כי כבר ראינו שבנפשנו הדבר. בנפשנו – פשוטו כמשמעו!
 
אין ספק כי החלטה טובה כזו תמהר ותחיש התגשמות של תחזית נבואית אחרת של הרבי: 'הנבואה העיקרית' בלשונו, כי בקרוב ממש נזכה להיות בירושלים הבנויה, ובהר הבית שיוחזר אלינו – מרצון – בגאולה האמתית והשלמה, כשהרבי במלך המשיח בראשנו.