בית חב"ד – ופרצת בקיבוצים באה"ק, המשיך במבצע הענק של הדפסת ספר התניא בו התחיל לפני כמה חודשים, על מנת לסיים את ההדפסות בכל 180 הקיבוצים שבאזור השליחות (בצפון ובדרום), הדפסות עם כל השפעותיהן הנפלאות  בכל קיבוץ וקיבוץ ויושביו…

מספר השליח הרב יעקב צבי בן-ארי:

הקיבוץ הראשון היה קיבוץ 'גבולות' שבנגב הצפוני. חייגנו למקורבת שלא ענתה משום מה פעמים מספר כשההמתנה הממושכת מגבירה את המתח שבין כך היה רב היות הקיבוץ שייך לתנועת "השומר הצעיר".

משהו במכונית שחנתה בצד עודד אותנו ונתן לנו את התחושה כי הרבי פה אתנו והכל ילך למישרין… היה זה מספר הרכב  שמימיננו, שכלל את הספרות '770', שם הבית חב"ד שלנו, 'ופרצת', שנתן לנו את התחושה, כי למרות שאיש הקשר בקיבוץ "נעלם" פתאום, יהיה בסדר ב"ה.

וזה התחיל…האנשים מסביבנו לפתע פנו אלינו ואמרו חבר'ה אפשר לעזור ? סיפרנו להם כי באנו להדפיס את הספר הקדוש ביותר בעולם שיכין אותו לגאולה ואנו מחפשים רק נקודת חשמל להתחבר ולהדפיסו כשעה וללכת…קדימה איזה יופי אמרו בואו כנסו למשרדים ותדפיסו כאן, בחדר הישיבות המכובד…ובכלל זה יעזור לנו במיוחד בימים אילו, שאחד המנהלים כאן לקה בליבו וזקוק לברכה שכזו.

כשנכנסנו והתחלנו להדפיס הוסיף ואמר מנהל אחר, רגע אם יש לכם אתכם גם מזוזה נרכוש אחת ונתקין בכניסה הראשית, לרפואה, ברכה והצלחת המפעל ב"ה וכך עשינו מידית ברוב הדר וטקס…

תוך כדי ההדפסה לקחנו מנהלן נוסף הצידה וסיפר, "שמע נס עם הרבי שלכם"…:

לפני שנים, נסענו אני ומשפחתי לניו -יורק לטיול ומישהו שם הציע שאם אנו כבר פה שנכנס לביקור אצל הרבי מלובביץ וכך עשינו, הגענו ל'חלוקת דולרים' באחד מימי ראשון, כשהרבי מברך אותנו ומוסיף ברכה מיוחדת, "מזל טוב שיהיה לכם"… נותרנו מופתעים. לא יום הולדת בקרוב, לא נישואין על הפרק, נותרנו משתאים אבל לא להרבה זמן. כשנחתנו ובננו הגיע לקבל את פנינו  מיד בישר לנו…כי הוא וחברתו החליטו להתחתן ולהקים בית בישראל…הנה ה'מזל טוב'.  חישוב זמנים קצר העלה – היה זה בדיוק ביום שהרבי ברכנו.

תחת רושם ההשגחה המופלאה הזו, המשכנו לקיבוץ הבא – 'צאלים'.

שם הדפסנו את התניא בביתו של מקורב יקר הזקוק בימים אלו לרפואה גדולה ושלימה ר' משה בן ברט דיאמנטי, שלזכותו תעמוד ההדפסה זו וכן כל פעילויות היהדות שנעשו עד כה בקיבוץ מזה 30 שנות היכרותנו, החל מפתיחת בית הכנסת, חגים, הכנת הנוער לבר-מצוות ועוד, דוגמא לעוד סוג של שליח אמיתי ונסתר של הרבי, בקיבוצים.

משם עברנו לקיבוץ 'טללים', עמו אנו בקשר גם כ-30 שנה, כשעוד יכולנו לספור את הבתים עם שתי הידיים…על בית כנסת אפשר היה רק לחלום.

עם הזמן, תושביו שליבם לב ישראל חם לענייני יהדות עשו מאמץ כביר, ובסיוע ועידוד "ופרצת – קיבוצים", ובליויו של הרב סויסה (החבדניק) הרב האזורי לנגב (שהחל גם הוא ללוות את אנשי הקיבוץ, כמו כל הישובים בסביבה על צרכיהם היהודיים, בנאמנות ובמסירות) הוקם במסירות נפש בית הכנסת מפואר, מציאות חי'ה נושמת ומגבשת, מרכז רוחני – גאוות הישוב.

ח' אי'יר ה'תשע"ח –הפך לתאריך משמעותי שיזכר בדפי ההיסטוריה של הקיבוץ בעקבות הדפסת התניא אצלם, מלווה בשיעור מרתק בפרק ל"ב התניא.

את הפעילות קינחנו בהנחת תפילין לחברים שנכחו וחיילים מזדמנים, שהצטרפו גם הם למעמד.

לאחר מכן, המשכנו באותו יום לקיבוץ 'שדה בוקר' (חשוב לציין, שאני נוהג לתאם כל את הגעותיי להדפסות – כמה ימים קודם) כשלהפתעתי כל אנשי הקשר בקיבוץ מודיעים לי אחד אחד ובצער רב, כי… לא יוכלו לסייע לי היום בהדפסה.

מבחינתי, הייתי סמוך ובטוח שהרבי ימשיך ויוביל הלאה ובהצלחה גם כאן את כל העניינים. מיד נופל בראשי לצלצל למישהו מהקיבוץ הקודם שהייתי – טללים, ולשאולו האם מכיר הוא מישהו בקיבוץ זה או אחר שיוכל לעזור…וזה בא.
הוא שלח אלי טלפון של מישהו מקיבוץ אחר, שקישר אותי עם מנהל המטבח (חדר האוכל) של קיבוץ זה.

האחרון, קיבלנו בזרועות פתוחות ושמח מאוד לסייע בכל. עוד אנו מתחילים את ההדפסה מופיע לפנינו בהפתעה גמורה הולך ומתנשף הרב האזורי, כבוד הרב סויסה בכבודו ובעצמו, שעזב את כל עיסוקיו וענייניו בבאר שבע בירת הנגב ובא במהירות לעזור ולוודא שאכן גם כאן תצא ב"ה ההדפסה החשובה הזו אל הפועל. יתגדלו ויתקדשו גם שמי הנגב.

משם יצאנו (קצת מאוחר) בשעה 18.45.לכיוון אילת ללינת לילה דרך מצפה רמון, כשאנו ממהרים (הלוואי) לתפוס מנין לתפילת מנחה, שאחריה, ליל היוארצי'יט של דודי יעקב שעל שמו אני קרוי…

ב"ה הגענו, שמיני, תשיעי והעשירי למנין… ערבית, כעת אני זה שניגש לעמוד, זכיתי, זכה דודי נ"ע, מהרוגי הפיגוע הראשון אחר הכרזת המדינה, פצצה ממטוס מצרי על התחנה המרכזית בתל אביב…הוא וכלתו הטרייה עם עוד כארבעים יהודים, ארבעה ימים אחר עלייתו ארצה בה' באייר מהשבי בקפריסין… הרגשתי מלא תודה לה' בסיומו המוצלח של היום הראשון והעמוס עם תפילה חשובה שכזו – במנין. זכינו.

ט' באי'יר, היום השני להדפסות נפתח בקיבוץ 'אליפז' כ- 20 ק"מ מאילת. התחלנו בהנחת תפילין, לאחר מכן מזכיר הקיבוץ הובילנו אחר כבוד למועדון, שם נערכה ההדפסה, כשאנו מנצלים הזדמנות זו להנחת תפילין עמו ומגלים כי זמן רב מאוד (מהבר מצווה…) מאז הניחם לאחרונה…

אגב, מהופעותינו הזעירות בקיבוץ מספר פעמים בלבד בשנה, נולד לו לפני שנתיים, לראשונה מהקמתו, מניין מבוקש ליום כיפור (על כל השפעותיו) כשמשתתפיו מגיעים במסירות נפש לסייע – מארבע כנפות הארץ…כמו שנאמר: "סופה של תעמולה – שלא חוזרת ריקם…!"  ושוב, הדפסה, שיעור בפרק ל"ב וכבר אנו בדרך צפונה לעוד קיבוץ מאושר – 'סמר'.

מיד עם הגיענו לנגריה של אוריאל הצדיק וחבורתו הקדושה והמתחזקת התמקמנו והתחלנו את ההדפסה, בליווי שיעור עם המון הקשבה ועניין, כשכולם שם נסחפים ומניחים תפילין, זולת אחד, שאמר שקיבל היום כל כך הרבה בזמן כה קצר, עד כי הוא חושש להניח תפילין ו"להשתגע לגמרי" כלשונו ואכן הנחנו לו…שאולי על זה נאמר: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה"…

משם נסענו בזריזות (כשאנו מחוייבים ללוח זמנים צפוף ומחייב של 5/4 קיבוצים ביום, כשעתיים להדפסה, אם רוצים לסיים לפני שבת באזור מרוחק זה…) לקיבוץ 'יוטבתה'  – "החלב של המדינה". הפעם, הרגשנו קל יותר בזכותו של גדעון, גיטש'ה, הדתי של הקיבוץ, שכיון אותנו לא פחות ולא יותר ל'חדר הישיבות' הרשמי של הקיבוץ… בהתלהבותי הרבה מן ההשגחה, הרגשתי שזו גם הזדמנות פז לאסוף אנשים ולארגן תפילת 'מנחה' (עדיין ביארצייט) ובכך  להשלים את כל התפילות, כולל שיעור ולימוד פרק ל"ב – במניין, ולהפוך בזאת את 'חדר הישיבות' הקיבוצי – לישיבת 'תומכי תמימים' ליום אחד!

לא נותר אלא לסכם: תודה לך המשלח והמפיק …תודה לך הרבי.

משם המשכנו לקיבוץ 'לוטן' הרפורמי, כשכל אנשי הקשר "נעלמים ומתאיידים" להם… לרגע, נפלתי ברוחי וחשבתי אולי לפעול 'בשקט ובערמה ולהדפיס את התניא באחד המבנים הנידחים בקצה הקיבוץ אך משהו בתוכי אמר לי, זה לא מכובד, תניא קדישא לא מדפיסים בגניבה, צריכים – 'הסכמה' ובאופן מכובד. יחד עם המדפיס החלטנו ללכת ל"כתחילה אריבער" ופנינו לא פחות ולא יותר הישר למזכירות הקיבוץ, יהיה מה שיהיה….

לתדהמתנו לא היה גבול… "נפלנו" בדיוק על 'ישיבה הנהלה כללית' של הקיבוץ, כולם היו שם.

פתחתי ללא הזמנה את הדלת ונכנסתי… ההלם היה מוחלט.

הודעתי לכולם כי באנו בשליחות הרבי מה"מ להדפיס את ספר התניא קדישא עם הברכות העצומות שלו בכל קיבוצי הנגב והערבה שעדיין לא הודפס בהם, ואנו זקוקים לשם כך רק להתחבר בשקט ולשעה קלה למקור חשמל, זהו, את הברכות כבר תרגישו בהמשך!

ההלם היה מוחלט, אך המילים הקצרות והפשוטות הללו פעלו בנס את פעולתם ובמקום שיגלגלוני החוצה מישיבתם החשובה, הם פקדו על המזכיר בכבודו ובעצמו, להראות לנו את הדרך אל מקום ההדפסה, 'מועדון החברים המרכזי'…עוד מעוז חשוב למלך המשיח!.

משם המשכנו לקיבוץ 'יהל' (רפורמי גם הוא) השעה כבר 21.00 מאוחרת לכל הדעות, אבל מה לעשות, כלל לא שיערנו כי נצליח ב"ה להדפיס בקיבוץ הקודם…איחרנו בשעתיים! ולמחר לא ניתן לדחות, כי הוא יום עמוס בין כך עם מרחקי ענק בין הקיבוצים…חייבים לסיים הלילה.

הצעקות שקיבלו את פנינו מידידי הוותיק (30 שנה) והאהוב, ממנהלי המשק, על ההתפרצות המאוחרת הזו, היו כה צפויות, שלא יכולתי במהלכן שלא להתפרץ גם אני, אבל מצחוק משחרר. איזה חבר אהוב …איזה התוועדויות יש לנו תמיד אחרי מטר צעקות טענות וביטושים תמידיים על איחורי החוזרים ונישנים, המלווים בהסבר ההגיוני (שאף פעם שלא מתקבל) כי בתור קיבוץ אחרון בגזרה מאילת, איני יכול שלא לבוא תמיד, ארצה או לא, בשעה כל כך לא נוחה, אך הוא בשלו…עד שנירגע כהרגלו הטוב והחל מחייך, יושב עמנו מעט, שומע הסבר על מהות ההדפסה, רעיון קטן מהתניא, ו…אני סחוט, התנצל, אני אחר יום מתיש ומייגע…אני חייב ללכת לישון, כמה חבל שלא באתם מוקדם יותר.

נותרנו לבדנו להתחיל את ההדפסה, כשאני מתפלל בכל ליבי שרעש ההדפסה באמצע הלילה לא יזעיק עלינו את השכנים…מה שקרה אגב לקראת סוף ההדפסה כשהגיע השכן הקרוב (שהוא "במקרה" שוטר הערבה ושאל בתימהון…חבר'ה הכל בסדר?! הבעל הבית יודע שאתם כאן?  כן, כן ענינו, זה בסדר, הוא היה מאוד עייף והלך לישון, אנו כבר מסיימים…כעת היה זה תורנו לדדות משם עייפים, אך מרוצים. הרגשנו צבאית, כנראה, כמו אחרי פעילות לילה מטכ"לית… (למחרת שמתי ליבי לעוד עניין, שבהשגחה פרטית, כל הקשיים הללו התרחשו בצורה סימבולית בדיוק, ליל "נצח שבנצח"!). לחיות עם הזמן.

למחרת- י' אי'יר קמנו בהשכמה באכסנייתו של שליח הרבי בספיר שבערבה הרב משה בלוי בית חב"ד ומ"מלאכי השביל" (המארחים הקבועים של מטיילי "שביל ישראל") אשר פתח לנו את ביתו בחצות במאכל ומשקה – אברהם אבינו.

משם נסענו חזרה לקיבוץ 'נווה חריף' להדפסה כשאנו משלבים שם כהרגלנו שיעור בפרק לב' אך הפעם בקצרה, בלב ליבו של יום עסקים צפוף וחשוב ביותר למנהלי הקיבוץ.

משם נסענו לקיבוץ ממול קיבוץ 'נאות סמדר' הידוע בשיאי טבעוניותם של יושביו, שבנו להם במו ידם (בעשרות שנים) ישוב אקולוגי מהודר ביותר ובליבו מרכז אומנויות מרהיב ומגדל בראשו… לשם כיוון הרבי את ההדפסה.

מי שקיבלנו שם היה ידידנו אורנשטיין שבייחוסו הוא לא פחות ולא יותר, ממשפחתו של הרבי…, הוא מאוד שמח על ביקורנו וכאדם שקט ופנימי (כמו הרבה מבני קהילת המתבוננים כאן) הוא הקשיב לרעיונות התניא בכזו השתוקקות ועניין רב עד כי בשלב מסויים לקח לידיו את ספר התניא, וכשהוא חובש לראשו את אוזניות הנגרים שקע לשעה קלה בעיון מעמיק… הייחוס החל לעבוד!

משסיים, לא יכול היה שלא להביע את התפעלותו הגדולה וביקש את רשותנו להזמין לשיחה, לא פחות ולא יותר, את אחת מאומניות הצוות, שאינה יהודיה, להצטרף ללימוד….נאמן להשגחה הסכמתי והמתנתי לבאות… 7 מצוות 'בני נוח' שריתקו את כולם…הרבי כובש את העולם.

משם המשכנו בנחישות ל 2 הקיבוצים האחרונים למרות הזהרותיהם של מארחינו משיטפונות הגשמים שבדרך, שנתגלו עם הזמן כנכונות, ואכן, הכביש במלונות עין גדי נחסם. נאלצנו לחזור לאחור, למרכז הארץ, להפוגה קלה אני בקרית מלאכי והדפס לרחובות. מחר נמשיך ב"ה, חייבים לסיים טוב את ימי ה'נצח' שבספירה הללו…

י' אייר השכמה תפילה ויוצאים לדרך…קובעים להיפגש בקיבוץ הבא שעדיין לא הודפס בו ספר התניא – 'מצפה שלם', למרגלות צוקי ההרים העצומים והמרהיבים ממערב, וים המלח ממזרח…עוד דירה בתחתונים, במקום – הנמוך בעולם. נקודת הגבהה מושלמת.

כל אנשי התיאום מאתמול נסעו משום מה, אך אנחנו בוטחים במשלח, ההדפסה תצא אל הפועל ב"ה. מקורב אחר מגיע, מכוון אותנו למזכירות ושוב לחדר הישיבות הרשמי, מתחילים. תוך כדי הדפסה מדווח לנו ידידנו מהקיבוץ (איש סיירת מטכ"ל לשעבר ומצוות החילוץ האזורי) כי הוא מקווה שנספיק בכלל לחצות את הדרך לקיבוץ האחרון…מה קרה  שאלנו? מנותקים מהחדשות המסעירות… לא שמעתם היה אסון מחריד בשיטפונות הבוקר עם המון נעדרים…כעת היגיע גם תורנו להזדעזע ולהצטער מהחדשות המסעירות. למדנו היטב את פרק ל"ב בתניא כשליבנו דואג ועצוב…אך חייבים להגיע לקיבוץ האחרון ולסיים הפרוייקט ויהי מה.

התארגנו ותחת גשמים חזקים ונדירים באזור המשכנו להדפסה האחרונה בקיבוצי הנגב והערבה, קיבוץ 'אלמוג', כשאני משנן לעצמי פירוש חדש, אלמוג  – אל פחד!, הרבי איתנו.

לפני צאתנו כבר הזהירנו החבר, אל תסתכנו גם אתם, חסום – תחזרו!

יצאנו כשאחרי כמה קילומטרים כבר ראינו שיירת רכבים ממתינה מול כביש מלא מים. כולם חששו להיכנס עם הרכב, אמנם המים שהתקבצו על הכביש לא נעו בשצף קצף אך אף אחד לא ידע מה גובה המים ובעיקר מה אירע לכביש שמתחת…ממתינים.  המחשבות על חזרה לקיבוץ ובילוי השבת ללא הכנות שם וסיום ההדפסות בקיבוץ האחרון הכניסוני ללחץ לא פחות, והמתנתי דרוך לבאות. לפתע, פרץ רכב ג'יפ גבוה נהוג בידי שתי נשים שללא סבלנות ובצפצופים עקפו את כולם וחצו במהירות את הדרך מה שלימד מיד את כולם  כי הכביש בנקודת המעבר עדיין תקין והמים לא גבוהים במיוחד…כמובן שכל השיירה פרצה קדימה אחריהם ואנחנו בתוכם, ממלמלים 'יחי אדוננו…מיליון פעם ומקווים לטוב.
הגענו לקיבוץ האחרון 'אלמוג', כשהפחד הולך  מתפוגג. בעלה המלומד של המקורבת הותיקה יצא בשליחותה להראות לנו הדרך למזכירות ללמוד קצת התניא, ושוב, איך לא…בחדר הישיבות. פותחים דלת לעוד ישיבת חב"ד – בקרוב ממש.