בבוא הגאולה, מבטיח יחזקאל הנביא, תיושבנה מחדש ערי סדום. אז תשתנה המתכונת של קליטת האורות הרוחניים ויוכל להיעשות שימוש נכון גם באורות הגבוהים של עולם התוהו
בהפיכת סדום המפורסמת נהפכו על יושביהן ארבע ערים יחד: סדום, עמורה, אדמה וצבויים. אולם הערים סדום ועמורה ספגו עונש נוסף: הותכו עליהן גופרית ואש מן השמים.
הסיבה לכך הייתה חומרת מעשיהם של תושבי שתי ערים אלה. בשונה מתושבי אדמה וצבויים, שנכשלו רק בחטאים כלפי הקדוש-ברוך-הוא, הידרדרו תושבי סדום ועמורה לדיוטות שפלות גם בנושאים שבין אדם לחברו.
עובדה זאת רמוזה בשמות המלכים של ארבע הערים (כפי שמפורש ברש"י לך-לך יד, ב). מלך סדום נקרא ברע – מלשון ב' (פעמיים) רע, רע לשמים ורע לבריות, ומלך עמורה נקרא ברשע – מלשון שנתעלה (עוד יותר) ברשעותו. אך לעומתם: מלך אדמה נקרא שנאב – מלשון שונא אביו שבשמים, ומלך צבויים נקרא שמאבר – מלשון שם אבר. כלומר, משתמש באמצעי למרוד בקדוש-ברוך-הוא.
בתורת החסידות מבואר, כי בסדום האירו אורות רוחניים גבוהים מאוד בשם "אורות תוהו". החיסרון באורות אלה, שהם אורות שונים לחלוטין זה מזה ולא מסוגלים להתמזג יחד, וכאשר כולם מאירים – הם יוצרים תוהו ובוהו רוחני. הביטוי הגשמי של התוהו ובוהו היה בהתנהגות החברתית של תושבי סדום, שלא סייעו איש לרעהו, כי אם להפך.
בבוא הגאולה, מבטיח יחזקאל הנביא, תיושבנה מחדש ערי סדום. אז תשתנה המתכונת של קליטת האורות הרוחניים ויוכל להיעשות שימוש נכון גם באורות הגבוהים של עולם התוהו, ולכן אפילו סדום ועמורה יוכלו לקום מחדש, בצורה מתוקנת וברת קיימא.
(ליקוטי שיחות כרך לה עמוד 70)