על עז הבר הפרינאית שמעתם? סוג זה, שאחרון הפרטים ממנו מת זה מכבר, היה הראשון שהתכבד בתחייה המחודשת לפני קרוב לעשור שנים. המדענים הסתייעו בתאי עור קפואים שנמצאו, החזירו אותם למצב של תאי גזע ובטכנולוגיה המוכרת כהנדסה גנטית הצליחו לייצר עובר, שהיה לגדי חי.
 
עובדה זו מזכירה במובן מסוים את האחרון והמדהים מכל שלושה-עשר עיקרי האמונה היהודית (שנוסחו על-ידי הרמב"ם): האמונה בתחיית המתים. תחיית המתים היא תהליך שיתרחש בחלקו עם ביאת משיח ובחלקו בתקופה סמוכה אחריה, ויכלול את כל היהודים שחיו אי פעם. אפילו נפלים שלא זכו להיוולד – יקומו. בנוסף ליהודים, יזכו לכך (לפי דעות מסוימות) גם חסידי אומות העולם (גויים ששמרו את 'שבע מצוות בני נוח' – המצוות בהן מחויבים מי שאינם יהודים).
 
לאחר התחייה לא תרחף עוד על הגוף העשוי בשר ודם סכנת חולי או מוות. הגוף ישאב את קיומו ואת חייו ישירות משורשו באלוקות ויהיה נצחי. חווית החיים של הגוף כשהוא לעצמו תהיה כבירה ותאפיל אפילו על חווית החיים של הנשמה.
 
נכון לעכשיו, אין לנו שום יכולת לחוש משהו מהחוויה הזו. ובכל זאת – מהותה של תורת חסידות חב"ד הוא כשמה – חכמה, בינה, דעת: "להוריד" אל השכל תכנים ומשמעויות רוחניים נשגבים ועל-שכליים כשהם לעצמם. להבין את הבלתי מובן. לקלוט ולהכיל את מה שגדול יותר מכלי ההשגה וההכלה.
 
לכן ישנם בתורת חסידות חב"ד מאמרים מעמיקים הדנים לעומק ומסבירים (אפילו) את התופעה הייחודית וחסרת התקדים של התעלות הגוף על הנשמה. הם מתארים התערבות אלוקית ברמה בלתי מוכרת, שכמותה לא הייתה בבריאה מאז נבראה ועד לאותו רגע – רגע התחייה.
 
מהידיעה המדעית המוזכרת לעיל אפשר לקבל עזרה קטנה. היא מסייעת לקרב מעט אל השכל את תופעת התחייה. הנה – על ידי שימוש בשריד מיקרוסקופי (מעט תאי-עור קפואים, כאמור), ניתן בטכניקה ארצית וגשמית לחלוטין "לשחזר" גוף קדמון שכמותו פס ועבר מן העולם.
 
אז ברור שמי שהוא מקור החיים ומי שברא את החיים עצמם, את הנפשות ואת הגופות, ואף ממשיך לברוא אותם מחדש בכל רגע ורגע (עובדה שהפיזיקאים בימינו מרכינים ראשם מולה) – הוא יכול גם לחדש את מי שכבר נברא. וכמו שאמר היהודי גביהה בן פסיסא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין צא, א): מי שיכול לברוא את מי שלא היה, יכול בוודאי לחדש שנית את מי שכבר היה!