יצחק עבר כבר את שלב תחיית-המתים וקיבל נשמה מיוחדת של עידן הגאולה. מני אז לבשו חייו צורה חדשה והיו לחיים של גאולה.
נאמר בגמרא (שבת פט, ב), שבזמן הגאולה ייאמר על יצחק דווקא "כי אתה אבינו". הטעם לדבר מוסבר בתורת החסידות: ייחודיותו של זמן הגאולה הוא שבו יתגלה כבוד-השם במלוא-הדרו ויעורר בכל הנבראים יראה והתבטלות עמוקה. יצחק אבינו זכה כבר לחוות תחושה זו בכל משך חייו.
כפי שהגדיר יעקב את הקשר שבין אביו יצחק לבין הקדוש-ברוך-הוא: "פחד יצחק" (בראשית לא, מב). חייו של יצחק היו חדורים בפחד וביראה מתמדת מפני גדולתו האינסופית של הבורא ובהתבטלות מוחלטת אליו, כיוון שחש כל העת את רוממותו וכבודו של השם.
אמנם על כל שלושת האבות, הן על אברהם, הן על יצחק והן על יעקב נאמר כי טעמו בחייהם מעין העולם-הבא – מעין החיים בגאולה בשלב שלאחר תחיית-המתים – אולם יצחק לא רק טעם מכך, כי אם חייו כולם היו כמו בזמן הגאולה. על כן הוא זה שייקרא "אבינו" לעתיד לבוא. הוא זה שייצג באופן מובהק את סגנון-החיים שיהיה נחלת הכול בתקופת הגאולה.
הרעיון האמור מתחבר לתופעה המופלאה המתוארת בספר ה"זוהר", שבשעת העקידה פרחה נשמתו של יצחק וניתנה בו נשמה חדשה מ"עלמא דאתי" (העולם הבא). יצחק עבר כבר את שלב תחיית-המתים וקיבל נשמה מיוחדת של עידן הגאולה. מני אז לבשו חייו צורה חדשה והיו לחיים של גאולה.
(ליקוטי שיחות כרך א עמוד 48)
