בכל העולם מדברים אנשים אל תינוקות באופן דומה. מחקרים מראים כי בכל השפות קיימים מאפיינים משותפים לדיבור זה, הנקרא דיבור I.D. הוא מכיל סממנים רגשיים המתבטאים בהרמת קול ובהדגשות אופייניות, כמו גם בביטויים קוליים חסרי מובן מילולי מובהק, אך מביעים בבירור רגשות חיוביים או שליליים.
 
הוכח כי תינוקות ופעוטות בכל העולם מגיבים באופן דומה לאלמנטים משותפים אלו, ומעדיפים את ה- I.Dולא משנה באיזו שפה, אפילו על השפה הספציפית של סביבתם הקרובה כאשר זו נטולת מאפיינים משותפים אלה. כמו כן הם מתמקדים באישיות הדוברת אליהם בשפת ה- I.D גם אם איננה מוכרת להם, יותר מאשר באישיות מוכרת שאיננה מתבטאת בה.
 
במקורות היהדות מבואר, כי הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בדיבור. הדיבור האלוקי אותו מתארת נאמנה תורת ישראל מתנהל בשפה הנקראת לשון הקודש, והיא היא שפת התנ"ך. האותיות והמילים האלוקיות הן אבני היסוד של המציאות. צירופיהן השונים של האותיות האלוקיות יוצרות נבראים שונים בעלי משמעות (זהות) שונה, בדיוק כשם שאותיות הדיבור שלנו בצירופים שונים יוצרות מילים ומשמעויות מגוונות. חשיבותה הייחודית של שפת הקודש אינה רק מעצם היותה בסיס סמנטי לשפות רבות אחרות, אלא מכך שהיא עומדת בבסיס הבריאה כולה.
 
מעניין שכיום מכנים בשם "אותיות" ו"מילים" גם את המרכיבים הגנטיים, שהם אכן מעצבים את פרטיו ומהותו של האורגניזם החי. ואגב: פיזיקאים רבים סבורים כיום כי אבני היסוד של המציאות הנם גלי קול דווקא, המופקים מ"מיתרים" פעוטים בלתי נראים (תיאוריית המיתרים).
 
השנים שחלפו מאז נברא העולם התאפיינו בהתדרדרות כללית ובהתרחקות מן המקור האלוקי. במהלך כמעט ששת-אלפי שנות הקיום שמרו רק היהודים על השפה האלוקית המקורית, שפת הקודש, תוך שהם מקפידים להשתמש בה ללימוד התורה (ההוראה) האלוקית בלבד. השפה העברית בה משתמשים אנו במאה השנים האחרונות היא קרובה-רחוקה בלבד של שפת הקודש.
 
נביאינו מבטיחים, כי בביאת המשיח תחזור שפת הקודש לשלוט בעולם, ולבטא את התכנים האלוקיים שיתגלו אז במלוא דיוקם. "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט). כל יתר השפות, שהנן הסכמיות בלבד, לא תהיינה רלוונטיות עוד. כל בני האדם יביעו את עצמם ברהיטות, ב"שפה אחת ודברים אחדים" שבמבטאים בנאמנות מדויקת את מהותו של כל נברא: שפת הקודש ודברי השם.