הרב אפרים רייך הינו חסיד צאנז. על הנס הגלוי שזכה הודות לרבי מליובאוויטש מלך המשיח סיפר בעצמו, במעמד קהל רב:
 
פגשתי לראשונה את הרבי מליובאוויטש בשנת תשמ"ז. התגוררתי אז במונטריאול והגעתי מתוך סקרנות לאחת מחלוקות הדולרים לברכה שהתקיימו בימי ראשון. לחלוקה עצמה איחרתי, אולם זכיתי לקבל לאחר מכן מידי הרבי מטבע לצדקה, בדרכו לציון חמיו. מאז הגעתי אל הרבי פעמים רבות.
 
שנת תש"נ (1990) הייתה עבורי שנה כלכלית קשה. נקלעתי לחובות גדולים שלא ידעתי איך לצאת מהם. בצר לי, הגעתי אל הרבי, סיפרתי שאני שרוי בחובות גדולים וביקשתי ברכה להיחלץ מהם. הרבי הביט בי וברכני (בתרגום מאידיש): "השם יעזור לך לשלם את כל החובות ולהפוך לגביר"...
 
הייתי נרגש ונסער. מעולם לא נחשבתי לעשיר וגם כעת לא ביקשתי זאת. על מה ולמה זכיתי לברכה כזו? ידעתי כי דברי הרבי אינם מליצה. הייתי משוכנע שהם יתגשמו במלואם והייתי מסוקרן לראות כיצד.
 
מספר שבועות לאחר מכן הוצע לי להגר עם משפחתי לברזיל ולהקים שם עסק גדול של אלקטרוניקה, תחום בו התמחיתי. בדקתי היטב את האפשרויות, הכנתי תכנית מפורטת כיצד לפתח שם את עסקיי והדבר נסך בי תקווה גדולה. החלטתי להיענות להצעה בחיוב. בתוך תקופה קצרה היגרתי עם משפחתי לברזיל.
 
נפגשתי עם אנשי עסקים שונים והתחלתי לקדם פרויקטים שתכננתי בקפידה. אך לא ראיתי כל הצלחה. הזמן הארוך ביותר בו עסקה שניהלתי החזיקה מעמד, היה שבועות ספורים בלבד. בזה אחר זה ירדו לי סכומי כסף גדולים לטמיון, וממש התחלתי להצטער על המעבר לברזיל. ההפסדים הכלכליים היו רבים וכבדים.
 
באחד הימים פגשתי ידיד שהכרתי בברזיל – הרב ביגון, שליח הרבי מליובאוויטש. הוא ידע על מצוקתי ועודדני לכתוב לרבי ולבקש ברכה. שמעתי בקולו. במכתב, ציינתי כי הרבי ברכני לפני מספר חודשים שאהפוך לגביר, וכי המציאות המרה רק טופחת על פניי. דיווחתי בפרוטרוט על כל הקורות אותי בשלושת החודשים האחרונים ועל החובות שרק הולכים וגדלים לממדים מפלצתיים. ביקשתי כי הרבי יעורר רחמי שמים עבורי.
 
עוד באותו ערב שלחתי בפקס את מכתבי לרבי. חשבתי בליבי, כי אם אזכה למענה בתוך שבוע אהיה מאושר. לפועל, כבר למחרת השכם בבוקר קיבלתי ממזכירות הרבי תשובה בטלפון. וכך אמר הרבי: "א. בדיקת המזוזות ב. התייעצות עם ידידים מבינים ג. אזכיר על הציון".
 
הו, כמה שוטה הייתי. עד היום אני מצר על כך שלא הזדרזתי לקיים את הוראת הרבי כפשוטה. ידעתי כי בדיקת מזוזות היא הוראה שגרתית למדיי של הרבי לפונים רבים והייתי משוכנע כי מכיוון שמזוזותיי די חדשות, בנות שלושה חודשים בסך הכול, אין צורך לבדקן.
 
כך חלפו להם שלושה חודשים נוספים, מהקשים שידעתי מעודי. נפגשתי עם כל מי שרק יכולתי להעלות בדעתי כי יכול לסייעני, ניסיתי לעניין גורמים שונים בתכניותיי – אולם הכול לשווא.
 
התפנית התחוללה במפתיע, בעת סעודת 'מלווה מלכה' עם בני משפחתי. במהלכה נגמר בלון הגז הביתי והיה צורך להחליף אותו. בדרך כלל היה זה תפקידה של העוזרת, אך מכיוון שהיא לא הייתה בבית באותה שעה, ניגשתי אני אל חדר הגז השוכן בחצר, מחוץ לבית. זו הייתה הפעם השנייה מאז בואנו לברזיל שנכנסתי אל החדר הזה; הראשונה הייתה בעת כניסתנו לבית, לקבוע שם מזוזה. כאשר הגעתי אל החדר חשכו עיניי. המזוזה לא נמצאה קבועה על המשקוף. לאחר חיפושים מצאתי אותה מכוסה בשכבת אבק, מונחת על רצפת החדר.
 
דמעות ניגרו מעיניי. נישקתי את המזוזה בחום וביקשתי בלבי מחילה מהקדוש-ברוך-הוא. נזכרתי גם בבקשת הרבי שלא קיימתי והתביישתי; עד כמה הזדרז הרבי במענהו אלי ואילו אני לא נתתי דעתי להזדרז ובכלל לא קיימתי את הוראתו. חזרתי אל בני ביתי, הראיתי להם את המזוזה המאובקת, ויחד החלטנו כי הדבר הראשון שנעשה מחר בבוקר יהיה למסור את כל מזוזות הבית לבדיקה.
 
לא עברו ששים שניות מאז קיבלנו את ההחלטה והנה צלצל הטלפון. מעבר לקו היה ידיד, שהזמין אותי לסעוד סעודת מלווה-מלכה עם ידידים נוספים בביתו. נעניתי להזמנה.
 
בין הבאים היה יהודי עשיר ובעל קשרים רבים, שבכל ששת חודשי שהותי בברזיל ניסיתי ליצור עמו קשר, אך תמיד היה מתחמק ממני. כעת, מיד כאשר נכנסתי, סימן לי הלה כי ברצונו לשוחח עמי לאחר הסעודה. כשניגשתי אליו, אמר כי יש לו הצעה מעניינת עבורי וכי מחר ייצור עמי קשר.
 
למחרת, כבר בשעה מוקדמת חיפש אותי האיש והזמינני לפגישה בביתו. הסתבר, כי הוא מעוניין להקים עמי עסק משותף...
 
את הסיפור השמימי אוכל לסכם בקצרה: ברכת הרבי לעשירות התקיימה במלואה. בתוך שנה סילקתי את כל חובותיי ואף צברתי הון רב. כמובן, לא שכחתי להגיע אל הרבי ולהודות לו באופן אישי על התגשמות הברכה.